כשניסיתי לנעול את דלת הבית עם השלט של האוטו התחלתי לחשוד. בדיקה פשוטה אימתה - אני אשה הרה. התחלנו לנסות לא מזמן ופתאום זה הצליח, מוזר, הייתי בטוחה שהשארתי את הרחם בבומבלה 2004. בשלב הראשון הדחקתי, זה לא אומר כלום ובכלל לא בטוח שהילד ממני. אבל מסתבר שאם מתעלמים, זה רק גדל. ראשונות לזהות היו הבנות, הבנים פשוט בהו לי בציצי.
"את מצפה?" לחשו החברות תוך כדי שהן מלטפות לי את הכרס. החברים לא ליטפו את הציצי אבל ראיתי שהם רוצים.
כשלא הצלחתי כבר להדחיק גיליתי שיש לי בטן מלאה על ההריון. למשל, מדובר בשילוב בלתי אפשרי בין התקופה שאת הכי נפוחה בחיים לתקופה שאת הכי חרמנית. עד היום ממש לא הבנתי מי הן הנשים ההרות שמשתתפות בפורנו. אתן הרי עומדות להיות אימהות, זה קדוש, מה אתן עושות? ועוד עם 2 גמדים?? אבל עכשיו אני יודעת. אלה נשים בדיוק כמוני, רק עם סוכן יותר טוב.
עוד ב-9 חודשים:
>> ביקשה לטייל בישראל וילדה בהפתעה בחודש השישי
>> "אני לא מוכנה להלביש את בתי בוורוד!"
>> מה יקרה אם "יברח" לי בלידה?
והחפצים. כולן מלחיצות עם החפצים. צריך לרכוש המוני חפצים. מזל שיש הכל לגיסתי. חבל שגם בת דודה של בעלי בונה עליה. וכך גם החל מירוץ החימוש. היא לוקחת את העריסה, אני את המיטה, היא את הסלקל, אני את השידה. זה מרגיש כמו שריון מקומות בפריימריז וכל אחת מפחדת לצאת פואד.
למה שלא נקרא לו דוקטור?
ובחירת השם. כמה אחריות, וכמה כל שם מזכיר לי מישהו שאני לא מחבבת.
"מה עם נבו?" בעלי שואל.
"יצאנו, זה לא נגמר טוב".
"אוקיי, אז עמית?"
"היה איתי עמית בכיתה, תמיד עם נזלת, תמיד חטף מכות. אני אוהבת את השם עומר".
"אני עומר"
"אה. אז צריך שם אחר, משהו חזק, שיכוון גבוה. מה עם דוקטור?"
"דוקטור?"
"כן, בוא נקרא לו דוקטור. אם הוא במקרה ילמד רפואה אז הוא יהיה ד"ר דוקטור"
אבל לאחרונה קלטתי שכדאי לעשות מהלימונים לימונדה או לשים אותם בסודה עם ג'ינג'ר ולנסות ליהנות מהיתרונות שבהריון, כמו זה למשל שאשה הרה הופכת לגוף שידור. בביקור אצל הגניקולוג, בעלי מצטייד בסנדביץ' ושתייה ויחד אנחנו צופים בפלזמה בעוד פרק בסדרה שמוקרנת לי היישר מהוואגינה. העלילה – מינימליסטית, הגיבור – אנטיפת, דמויות משנה – פחחח, אבל מדי פעם יש טוויסט בצורת בעיטה מסובבת לאמא.
אבל עם כל עוגמת הנפש, בהריון יש יתרון ברור אחד. מדובר בדיל ברייקר קלאסי. גם את הטיעון הכי טוב הריון יפריך בקלות:
"יש עדיין עסקיות?"
"מצטער, החלפנו תפריט לפני חצי שעה"
"אוי" (אני מלטפת בתוגה את הבטן)
"את יודעת מה? אני אבדוק מה אפשר לעשות"
"אדוני השופט, אתה בטוח שאי אפשר לוותר לי?"
"מצטער, את רצחת וביתרת 3 אנשים..."
"אוי" (מלטפת בתוגה את הבטן)
"את יודעת מה? אני אבדוק מה אפשר לעשות"
וזה בעצם הופך את ההריון לסטאטוס השני הכי טוב בעולם - אחרי תיירת ולפני סטודנטית. ואולי אם אנחנו ההרות היינו פחות מתביישות, כשהיינו חולפות זו מול זו ברחוב, היינו נותנות כיף עם הבטן.
"9 חודשים" – פרק נוסף, יום שלישי ב-22:00