אלינה לוי, שפרצה לתודעה של כולנו ב"אח הגדול", עסוקה בימים האלה. היא מסתובבת ברחבי הארץ עם הרצאה ששמה "הבחירה שלי" שעוסקת בהגשמה אישית ומקצועית. היא יוצרת תוכן בנושאי התפתחות אישית ומודעות, יוצרת מרחבים בטוחים וסדנאות לריפוי האנרגיה הנשית דרך המפגש עם הילדה הפנימית.
כל זאת בנוסף להגשת תכנית רדיו שבועית ברדיו ירושלים ולימודים בחוג למדעי ההתנהגות במכללה למנהל והיריון ראשון. על הדרך היא הצטלמה גם לקמפיין הקיץ של מעצבת בגדי ההיריון אבישג ארבל.
איך הגבת כשגילית על ההיריון?
הרגשתי בשלב מאוד מאוד מוקדם שאני בהריון וגם חלמתי חלום עם מסר שזה בן אז משהו בי ידע הרבה לפני הבדיקה, אבל כשעשינו את הבדיקה דור ואני התחלנו לצחוק ולבכות ביחד מהתרגשות, היינו בהלם איזה שלושה שבועות עד שבכלל התחלנו לקלוט באמת ואז התחלנו לפטנז על מלא רגעים שולאדיק (שם הרחם) ואמיל הכלבלב שלנו יתנשקו ויתחבקו ואיך ניסע ביחד עם הסקטבורד כל המשפחה ונמסנו.
איך עובר עליך ההריון הראשון? האם הוא שונה ממה שציפית?
ואו זו ממש רכבת הרים, יש ימים שבהם אני בשיא הקלילות , מחוברת לנשיות ולרכות שההיריון מזמין אותי אליה ויש ימים שאני בסטרס ומחשבות ובלבול. מה שכן ההיריון שלי עובר עם המון בלבול מבחינה רפואית ואנשי מקצוע להתייעץ איתם, יש ריבוי דעות מטורף וכל אחד הפך להיות מומחה באינסטגרם בתחום.
רציתי ללכת לאנשי המקצוע הטובים ביותר ושם היו לי הכי נפילות. הייתה לי התנסות לא נעימה עם רופא שמאוד המליצו לי עליו וחווינו אצלו חוויה מאוד מטלטלת. אשת מקצוע מהתחום שחשבתי שתלווה אותי ובסוף יצרה אצלי יותר מתח מאשר תמיכה וכל דבר כזה מאוד מציף בתקופה רגישה כזאת. מה שכן ההיריון הבהיר לי כמה אני צריכה לסמוך אפילו עוד יותר על תחושות הבטן שלי שאף פעם לא מטעות אותי. לא כל מה ש"כולם" הולכים אליו בהכרח טוב לכל אישה באופן אישי ואני מרגישה שחשוב להגיד את זה. חוץ מזה דור ואני נקרעים מלא מצחוק, אני עושה לו ריקודי בטן עם הבטן שגדלה מיום ליום ואנחנו משמיעים לו שירים ואוכלים מלא דברים טעימים וכבר מעכשיו כל כך כיף לנו ביחד, אנחנו משפחה של ארבעה, דור אני ולאדיק (שם הרחם) ואמיל הכלבלב המתוק שלנו.
איך סיפרת לסביבה שאת בהריון? איך הגיבו האנשים הקרובים לך?
לא עשינו מאורעות מיוחדים והאמת גם לא צילמנו שום תגובה בניגוד למה שמקובל היום כי זה הרגיש לי כל כך מוזר לצלם רגע כזה אינטימי, לפחות משהו לשמור לעצמינו. בדרך כלל כשרק התחלנו להגיד לקרובים שלנו "יש לנו משהו לספר לכם" כבר התחילו לצרוח. זה התחלק, האנשים הקרובים באמת היו בטוחים שייקח לנו עוד זמן והיו מופתעים ממש אבל כולם מאוד שמחו והתרגשו, מטורף איזו תגובה הריון מוציא מאנשים.
מה תכתבי בהודעת הוואצאפ הראשונה אחרי הלידה?
ואו, אני אשאיר את זה פתוח לראות איך ארגיש בלידה , לא מכינה משהו מראש.
איזו אמא תהיי?
כרגע זה הולך לכיוון של אימא מודעת יתר בטירוף ואני מרגישה שזה כיוון לא טוב. בגלל הלימודים שלי בהם אני חוקרת התנהגות ומבינה איך כל ניואנס בהתפתחות הילד מהשלבים הראשונים משפיע על כל רובד בחיים אני מגיעה עם הרבה ידע אבל כרגע אני מרגישה שזה לאו דוקא טוב, מרב רצון לא לפגוע ולא להעביר את הטראומה יש בי פחד משתק לעשות טעויות ואני מזכירה לעצמי שאין דרך לא לעשות טעויות, זה אנושי וזה חלק מהמסע.
מה שכן בגלל שאני גדלתי עם כל כך הרבה הגדרות אני אהיה אימא שמחבקת ונותנת אהבה ללא תנאי לילד הזה בלי קשר למין, מגדר, צבע או דת, שום הגדרה לא תהיה פה ומה שהילד הזה יבחר להיות הוא יהיה ויקבל אהבה בלי תלות בשום תוצאה או יעד , האמת שלו והמהות שלו תקבל חופש בלי סוף והמון חירות לחפש ולא לדעת.
האם ההריון שינה את חוויית הקורונה שלך?
אין לי כוחות לדבר יותר על קורונה.
הייתי חולה בשליש הראשון של ההיריון תוך כדי תקופת מבחנים והרגשתי שאני חווה משולש ברמודה של הגיהינום, הקאות, בחילות פלוס צמרמורות, כאבי גב וגרון משתקים וככה לגשת למבחנים. עברתי את זה בצורה מזעזעת ובגלל זה הורדתי שני קורסים הסמסטר שלא יהיה לי את המתח הזה לפני הלידה.
האם תהיי אמא דומה לאמא שלך?
אימא שלי גידלה אותי תחת תנאי הישרדות קשים ואלימות שהיא חוותה עם העברה דורית ישירה של כל טראומות הנשים במשפחה שלי. אימא שלי עשתה הכל וגידלה אותי כשהיא מנסה להישאר בחיים כך שהילדות הייתה התקופה הכי קשה בחיי כשראיתי את כל הסבל שלה. גדלתי עם הרבה אשמה כילדה שאני לא מצליחה להציל אותה וגדלתי עם כאב רגשי ופיזי בגוף כך שבחיים לא הייתי חוזרת לתקופה הזאת ואף אחד לא אשם בזה.
בזכות אימא שלי אני במדינת ישראל, היא התגרשה מגבר אלים, עלתה לארץ לבד בלי משפחה ובזכותה זכיתי לחיות פה וזכיתי בהזדמנות לרפא את כדור השלג של הטראומה.
אז אני מגיעה לאימהות ממקום אחר, שמאוד מרוגש להעניק חיים של ביטחון ונחת וידיעה שאנחנו מייצרים לו עולם אחר לגמרי מהעולם שאני הגעתי אליו, הלב שלי מלא בהתרגשות ותודה.
איך את מבלה את הזמן האישי שהוא שלך ורק שלך?
קריאה, מדיטציה, כתיבה. איך אני אוהבת.
בחרת כבר שם? קנית ציוד? או שאת חוששת מעין הרע?
יש לנו שתי אופציות חזקות לשמות וכשנראה אותו אני מאמינה שנדע, ולא אני לא מאמינה בעין הרע. אני מאמינה שלהאמין בעין הרע עושה סטרס ונותן כוח לקולות האלה מבחוץ. בינתיים רכשנו כמה דברים שעדיין לא בבית ואנחנו מתקדמים עם הכל מאוד לאט.
מה עצת ההיריון הכי טובה שקיבלת, וממי?
קיבלתי יותר מדיי עצות וכל אחד גם אומר משהו אחר, העצה שלי? בואו נפסיק לחלק עצות ולחשוב שכולנו יודעים הכי טוב.
ואיזו עצה או הערה איומה נתנו לך?
ואי יש אינספור דוגמאות בעולם ההערות האיומות משכן שאמר לי "ואו איך את גדלה ומתעגלת ככה" כשהוא בוחן לי את הגוף מכף רגל ועד ראש ועד רופא שבזמן בדיקה סופר רגישה ו-ואגינלית יש לומר, מסתכל עליי ואומר לי "אני מכיר אותך, איפה שיחקת בטלוויזיה?" מיותר לציין שאליו לא חזרנו.