טליה לוגסי (23) מזיכרון יעקב נאלצה לעבור הפסקת הריון בחודש חמישי. בפוסט שרץ בפייסבוק היא קוראת ואומרת כמה חשוב לדבר על כך. לוגסי גילתה שהיא בהיריון ביום הולדתה ה-22 ("הגילוי על ההיריון היה מרגש, בבדיקות השגרתיות הכול היה תקין"), אך בשבוע 16 המציאות טפחה על פניה והכל השתנה.
"הגעתי לסקירת מערכות מוקדמת ומשם הסיוט רק התחיל, בדיקה שהייתה אמור להיערך רבע שעה, נמשכה כמעט שעה ובמהלכה הרופא רק מסביר מה לא בסדר ומדוע העובר לא תקין, קיים מיעוט מי שפיר קיצוני שלא מאפשר לעובר לגדול, ציסטה במוח ואגן כליה רחב מהרגיל. קיבלנו את שוק חיינו, נכנסנו לבדיקה שמחים עם עובר תקין ויצאנו עם דמעות בעיניים".
"הלוואי שהוא ימות לבד ושאני לא אצטרך להחליט"
בהתחלה טליה סירבה להאמין. "התחלנו במסע של בדיקות מרופא לרופא, מיון, סקירות, ועדות, מומחים וכולם אמרו את אותו הדבר: ההיריון לא ישרוד, נצטרך ליילד אותך בחודש שביעי וכנראה שהעובר ישרוד בחוץ בדיוק שבועיים, יש לו יותר מדי בעיות והוא לא מצליח להתפתח. למרות זאת החלטנו להישאר אופטימיים ולהאמין שהכול יהיה בסדר".
טליה מגדירה את עצמה כאדם מאמי ולכן המשיכה ללכת לרופאים נוספים, מתקשה לקבל את הבשורה הקשה. "בשבוע 19 הגעתי לפגישה עם ארבעה מומחים בבית חולים שאמרו לי שהמצב החמיר, בעקבות מיעוט מי השפיר העובר לא מקבל חמצן, הרחם סוגרת עליו ויש 90% שהעובר בכלל לא ישרוד וימות ברחם ושבמצב הזה עדיף לי לסיים את ההיריון ולתכנן חדש. באותה נשימה כבר החליטו בשבילי שכדאי לי לקבוע תור ללידה שקטה כי התפנה תור מחר בבוקר, רציתי שיתנו לי לעכל. הרגשתי אותו בועט. יש משהו חי בתוכי, נקשרתי אליו, אני אמורה בעוד ארבעה חודשים להיות אמא".
"באותו רגע הרגשתי שחרב עליי עולמי, יצאנו מהבדיקה. בכיתי וכל מה שאני רואה מסביבי זה המון נשים עם בטן גדולה שבאו ללדת. עלינו לאוטו, הדמעות יורדות, אני מסתכלת לשמיים ומתפללת לה׳ שיגיד לי מה הדרך הנכונה, מה ההחלטה שאנחנו צריכים לקבל, האם לבצע הפסקת הריון או לחכות שהעובר ימות לבד? ההחלטה על ההפסקת הריון הייתה קשה, מלווה בבכי ואמונה גדולה שאנחנו עושים את הדבר הנכון וה׳ איתנו".
איך שכנעו אותך לבצע את ההפלה?
"זה לא היה משכנוע. פשוט הסבירו לי את המצב ואמרו לי לקבל החלטה. וזה היה יותר קשה כי אני הייתי צריכה לקבל את ההחלטה. את הסביבה הקרובה, שיתפנו רק אחרי. שיתפתי את אמא שלי ואחים שלי. הם אמרו לי תעשי מה שאת מרגישה, כי הם לא היו במקום שלי לא יכלו לתת לי חוות דעת. הם לא יכלו להבין מה אנחנו עוברים ולכן אמרו 'מה שאתם מרגישים -אנחנו איתכם'".
"אחרי שקיבלנו את ההחלטה הם היו ותמכו. אנחנו אנשים מאמינים, משפחה דתית, שומרים שבת והכל, האמנו שנתפלל ושהכל יהיה בסדר, לפעמים הרופאים טועים. כשהגעתי לבדיקה אחרי בדיקה, וכל הבדיקות לא תקינות, הבנו שאנחנו הולכים על הפסקת הריון וקיבלנו את ההחלטה שהייתה קשה בצורה מטורפת. אמא שלי היא אישה מאוד דתייה והיה לה מאוד קשה להכיל את זה, כי את לא יודעת מה להגיד ואיך להתנהג. היו רגעים שהייתי אומרת לעצמי הלוואי שהוא ימות לבד ואני לא אצטרך לקבל את ההחלטה. רציתי את השקט שלי".
טליה מספרת שההפלה הייתה קשה. "אחד הדברים הכי קשים שעברתי. זה היה הריון ראשון. מרגע קבלת ההחלטה ניתקתי כל קשר רגשי עם העובר, התעלמתי מהבעיטות כאילו הוא לא קיים, מנסה כמה שיותר להקל על הכאב.
אחרי בדיקות בכמה בתי חולים הבנתי שיש מקומות שמסכימים לבצע גרידה בשבוע שלי והחלטתי ללכת על הדרך הזו. ב-2 בנובמבר 2021, בשבוע 20+3 הגעתי לבית חולים, ב-7 בבוקר נכנסתי לחדר ניתוח, לא מפסיקה לבכות, היד שלי הונחה אוטומטית על הבטן ובלב אני מבקשת מה' שהעובר לא ירגיש כלום. הרגשתי את הבעיטה הקטנה שלו כאילו הוא אומר לי: הכל לטובה, יהיה בסדר. אחרי שהשתחררתי מבית החולים אני ויובל החלטנו לצאת לסוף שבוע, לדבר על הכול, לפרוק, להתאבל לאהוב ולהבין מה קורה עכשיו".
את שלמה עם זה בדיעבד?
"אני שלמה עם ההחלטה כי עשינו את הדבר הכי טוב בשבילנו. אי אפשר לדעת אם זו הייתה החלטה נכונה אף אחד לא יכול לדעת איך הילד היה אם היה נולד".
"רק לאחר מעשה התחלתי לשמוע סיפורים"
חודש לאחר מכן, טליה נקלטה להריון מוצלח וטוב. "זוהי מתנה מטורפת. ההיריון הראשון היה קשה מאוד, היה נוראי. הייתי מקיאה 8-9 פעמים ביום. ירדתי 6 קילוגרמים. הייתי בדיכאון בהיריון, חלשה, לא הרגשתי אני עצמי מרוב החולשה ומהרגע שעשינו את הפסקת ההיריון הגוף שלי חזר לעצמי והבנתי שאני ממשיכה קדימה. גם העובר היה לא תקין זה עוד יותר עשה רע. בחודש חמישי עשיתי את הגרידה אבל כמעט ולא ראו בטן. לעומת זאת, ההיריון השני היה מדהים. בשליש הראשון היו לי הקאות בוקר בקטנה. הבטן גדלה, התינוק היה בריא והכל היה בסדר. אחרי שההיריון הראשון נגמר לא טוב רעדתי לפני כל בדיקה מתוך חשש ופחד שהכול יגמר בטוב".
"בחודש כסלו, חודש שבו יצאנו מהחושך לאור קיבלנו על עצמנו החלטה שאנחנו ממשיכים הלאה, לא מנסים להדחיק ומשתפים, כדי להתמודד עם הכאב בצורה הכי טובה שיש, מאמינים שה' איתנו, שומע אותנו וששום דבר לא קורה סתם והכל לטובה, והחלטנו להתרכז בהריון הבא", משתפת טליה בהתרגשות, "באותו שבוע כבר חזרתי לעבודה, נותנת לעצמי לבכות מדי פעם אבל בעיקר מסתכלת על החיים בצורה חיובית ומאירת פנים. ב-11 בינואר 2022 גליתי שאני בהריון. ב-13 בספטמבר נולד טהור, ילד בריא ושלם. תודה לך ה׳ על הכל, על הטוב, על הרע, על מה שיש, על מה שהיה ועל מה שיהיה, אני יודעת שלכל דבר יש סיבה!"
טליה מבקשת לא פעם במהלך השיחה לבקש שאימהות נוספות יפסיקו לחשוש וידברו על הפסקת היריון. "אני משתפת את הסיפור שלי כי אני בטוחה שיש עוד הרבה בנות שעברו דבר דומה, ואין מספיק שיח על הנושא. כשאני הבנתי שאני עומדת לעבור הפסקת הריון כמעט ולא היה לי עם מי להתייעץ אף אחד לא הבין את הכאב הנורא שכרוך בקבלת החלטה כזאת, במיוחד בתור בן אדם מאמין. אני משתפת כדי שבנות ידעו שזה קיים וזה קורה להרבה נשים ותמיד יש מקום לדבר, לפרוק ולהבין שלקחת את ההחלטה הכי טובה בשבילך ובשביל העובר שלך".
למה כל כך חשוב לך לפרסם את הסיפור?
"אני רוצה לשתף כי בזמנו סביבי לא היו אנשים שעברו את זה ולא ידעתי, רק אחרי מעשה התחלתי לשמוע סיפורים. יש בנות שעברו את זה אבל אין על זה שיח, את מרגישה לא בנוח עם מה שעשית ואני חושבת שחשוב לדבר על זה, כדי שבנות יבינו שאת עושה את ההחלטה הכי טובה עבורך ועבור העובר. אני באתי בגישה של ההיריון הזה הסתיים, אני לא רוצה להישאר בעבר, בעצבות, ואני מיד מתכננת את ההיריון הבא. אני בעד להסתכל למעלה להגיד הכל לטובה ומה שצריך לקרות קורה ותודה לאל אני אמא לטוהר שהוא בן חודשיים".