לאחרונה הוגשה תביעה נגד בית החולים אסותא בגין רשלנות שאירעה ב-1998 במהלך טיפולי פוריות, וכן על היעדר טיפול מתאים בזמן ההיריון. על פי התביעה הדבר הוביל למות תינוק אחד ולמומים קשים בתינוקת - שנולדה עם שיתוק מוחין ונזקים בלתי הפיכים. התובעת היא אותה תינוקת ששרדה, שכיום היא בת 26. לטענתה, כאמור, הרשלנות הרפואית הובילה לסיבוכים חמורים בהיריון של אמה, שהסתיים בלידתה בנסיבות קשות, וכן לנזקים לה ואמה. היא דורשת פיצויים בסכומים של מיליוני שקלים.
לפי כתב התביעה, בשנת 1998 עברה אמה של התובעת טיפולי פוריות, שבמהלכם הוחזרו לרחמה ארבעה עוברים. הדבר נעשה, כך נטען, בניגוד להנחיות משרד הבריאות שהגבילו את מספר העוברים לשלושה לכל היותר, בפרט בנשים בגיל מתקדם: ״ההליך הוביל לסיכוי מוגבר להיריון מרובה עוברים, שהסיכון בו ללידות מוקדמות ולפגות הוא גבוה במיוחד”, נכתב בתביעה. כמו כן, בחוות דעת של מומחה שהביאה התובעת, עולה כי במקרה הנדון לא היתה הצדקה להחזרה של יותר משלושה עוברים, כיוון שהאם היתה בת 30 ואיכות העוברים הייתה בינונית.
לאחר שאמה של התובעת נכנסה להריון מרובה העוברים, נקלטו רק שניים, וכמה שבועות לאחר תחילתו התגלו ממצאים מדאיגים בנוגע לאחד מהם. “מיעוט חמור של מי שפיר זוהה בעובר התחתון כבר משבוע 10 להריון, אך למרות הממצא החמור, לא הוצע לאם לבצע הפחתה סלקטיבית של העובר הנפגע״, טוען עו״ד דוד פייל, בא כוחה של התובעת. "רק בשבוע 13 נדונה האפשרות, אך בשלב זה כבר היה מאוחר מדי להשפיע על סיכויי ההישרדות של העובר האחר".
בשבוע 13 בדיקה העלתה כי קיים מיעוט מים קיצוני בשק ההיריון התחתון, ונמסר לאם כי תוכל לבקש הפסקת הריון מאוחרת סלקטיבית לעובר התחתון בשבועות 28-30, אולם לא הוסבר לה כי הליך בשבועות אלה עלולה לזרז את הלידה ולגרום לאפשרות לידת פג. גם בסקירת מערכות שביצעה האם בשבוע 14 התגלה כי העובר התחתון ללא מי שפיר, ובבדיקות מאוחרות יותר אף נקבע כי הוא סובל מחוסר מי שפיר קיצוני.
בשבוע 25 האם אושפזה בבית החולים שיבא ביחידה להריונות בסיכון עקב ירידת מים. יומיים לאחר אשפוזה פנתה האם לוועדה להפסקת היריון לשני העוברים מחשש ללידת עוברים פגים, אך בקשתה נדחתה. בשבוע 28 פנתה האם לוועדה פעם שנייה, הפעם להפסקת ההיריון לעובר התחתון. הבקשה אושרה, אולם האם ביקשה לדחות את הפעולה כדי לאפשר לעובר הבריא התפתחות תקינה.
על פי טענות התובעת, בשבוע 29 החלה האם לחוות צירים מוקדמים ודימום והיא הובהלה לבית החולים לניתוח קיסרי דחוף, כתוצאה מהיפרדות שליה. העובר התחתון, שסבל ממיעוט מי שפיר, נולד מת, ואילו התובעת נולדה במשקל 1.210 גרם, כשהיא סובלת מקשיי נשימה חמורים ונזקקה לטיפול נמרץ בפגייה. היא אובחנה עם נזקים נוירולוגיים קשים, בהם שיתוק מוחין המגביל אותה תפקודית ודורש טיפול שיקומי רציף.
כיום, כאמור, התובעת דורשת פיצויים המוערכים בעשרות מיליוני שקלים בגין נזקי הגוף, הוצאות שיקום, עלויות סיעוד והפסדי הכנסה עתידיים. בתביעה נטען כי אילו היו הרופאים פועלים בהתאם להנחיות הרפואיות המקובלות, התוצאה היתה יכולה להיות שונה לחלוטין.