לאחרונה הכותרות עוסקות שוב ושוב בהשלכות החמורות של וירוס הקורונה על נשים בהריון. מי שחוותה זו על בשרה הייתה אמילי בראון (30) אמא במשרה מלאה מטנסי שבארצות הברית, שבחודש שביעי גילתה שהיא נדבקה ואיבדה את חוש הטעם והריח.
"בספטמבר האחרון, בן זוגי ואני הגענו לסקירה של סוף חודש שביעי, בה גילינו שיש לנו בן ואפילו בחרנו לו את השם טאקר", משתפת בראון. "אחר כך חגגנו במסעדת ברביקיו, אבל בזמן שאכלתי הבנתי שאני לא יכולה לטעום או להריח כלום. הידיעה שזה סימפטום של קורונה הובילה אותי ללכת למחרת לבדיקה, שחזרה חיובית".
בתחילה בראון לא התרגשה, אולם כעבור שישה ימים - בן זוגה ג'וש העיר אותה בבהלה במהלך הלילה לאחר שנשמה באופן מוזר וכבד. "כשקמתי ראינו שיש לי חום ושהתחלתי להתנשף אפילו אחרי כמה צעדים בודדים, זה היה מפחיד", היא נזכרת.
בן זוגה של בראון הסיע אותה לבית החולים, והשאיר אותה להיכנס לבדה בגלל הנחיות הקורונה. האחיות שהגיעו לבדוק את בראון מיד הביאו לה מכונת חמצן שרק הבהילה אותה יותר. "תהיתי לעצמי אם אני אאבד את התינוק שלי", היא מספרת, "נלחצתי".
"הרופאים אמרו שייתכן ולא אשרוד"
כעבור שישה ימים מצבה של בראון החמיר והיא הורדמה והונשמה. "הרופאים אמרו למשפחתי שייתכן ולא אשרוד", משתפת בראון, "הם ניתחו אותי בניתוח קיסרי ויילדו את טאקר, למרות שהתאריך המשוער היה רק עוד כשבעה שבועות מאותו יום".
בימים שלאחר הניתוח, הרופאים ניסו לגמול את בראון ממכונת ההנשמה, אבל ללא הצלחה. בראון הצליחה לנשום בכוחות עצמה ולקום מהתרדמת רק כעבור שלושה שבועות. "כשהתעוררתי בחדר המוזר, הייתי בטוחה שעברו רק כמה ימים, אבל למעשה עבר כמעט חודש. ישר נכנסתי לפאניקה ותהיתי איפה ג'וש. דאגתי מאוד גם לטאקר".
"למרבה המזל האחיות סיפרו לי שהוא היה במשקל בריא למרות שנולד מוקדם ושהוא התמודד טוב בטיפול נמרץ יילודים. ג'וש אמנם לא הורשה להיכנס ללידה, אבל הוא ביקר את טאקר מדי יום".
עוד מספרת בראון כי לאור הזמן שעבר מאז הניתוח הקיסרי, הצלקת הקיסרית שלה הספיקה להחלים לגמרי עד שהתעוררה והיא הרגישה כאילו לא הייתה כלל בהריון. "זה היה כל כך סוריאליסטי, שהייתי צריכה כדורים כדי לשמור על קור רוח. אחרי שג'וש עבר בדיקת קורונה, הוא היה צריך לחכות יומיים עד שניפגש, אבל עשינו שיחות וידאו בינתיים. כבר אז הצלחתי לראות את המתח שהוא עבר בשבועות האחרונים".
לא פחות מנס
יומיים לאחר שבראון התעוררה היא התאחדה עם טאקר הקטן. "למרות שהוא לא היה התינוק הקטן שציפיתי לו, האהבה הייתה חזקה באותה מידה", היא משתפת, "הייתי הרוסה שהחמצתי את כל הרגעים הראשונים כמו הבכי הראשון והחוויות השונות. כשג'וש ואני נפגשנו היו כל כך הרבה דמעות שמחה מאחורינו, גם אמא שלי הייתה שם".
בראון שוחררה מבית החולים באוקטובר האחרון, שישה ימים לאחר שהתעוררה. טאקר נשאר בבית החולים עוד שבועיים, אבל זכה לביקורים יומיומיים של בראון ובן זוגה. "עכשיו אנחנו סוף סוף בבית. היינו המומים לראות את התמיכה הרבה מהחברים והמשפחה. המצב בטנסי הוא נורא, למעלה מעשרת אלפים איש נפטרו מהמחלה. אני רוצה שכולם יידעו כמה חשוב לקחת את הנגיף הזה ברצינות. זה שטאקר ואני כאן, בריאים ושלמים, זה לא פחות מנס".