נטלי שלוסמניס, בת 34 מרמת גן, הייתה רק באמצע ההיריון, אבל כבר ידעה שהיא עלולה לאבד אותו. בשבוע ה-21 היא מצאה את עצמה במיון נשים בבית החולים "ליס" במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) אחרי שירדו לה המים.
במהרה היא הועברה למחלקת היריון בסיכון גבוה כשהיא בסיכון מוגבר להפלה, לידה מוקדמת וזיהום תוך רחמי.
"ירידת מים בשבוע כה מוקדם הוא אירוע נדיר ומסוכן. בשבוע זה, באם מתפתחת לידה או שעולה הצורך ליילד בשל חשד לזיהום, התינוק לא יכול לשרוד ובעצם מתרחשת הפלה. מעבר לכך, כיון שהלידה לרוב מתרחשת ימים או שבועות ספורים לאחר ירידת המים, הצפי הוא שגם אם מצליחים לשמור על ההיריון חודש או אפילו חודשיים עדיין הלידה תתרחש בשבוע שבו הסכנות הקשורות לפגות יכולות להיות משמעותיות", מסביר פרופ' לירן הירש, מנהל המחלקה להריון בסיכון גבוה.
במקרה של נטלי הברק היכה פעמיים. גם בהריונה הראשון חוותה ירידת מים מוקדמת שהסתדרה באופן טבעי והיא ילדה את בנה הבכור במועד המקורי. לכן, כשהגיעה בשנית עם מקרה של ירידת מים חשבה נטלי שגם הפעם הסיפור יסתיים עם סוף טוב.
אלא שלאחר שבוע מיום אשפוזה מבינה נטלי שמצבה אינו מאפשר לה לחזור לביתה ומשפחתה ושכעת עליה להילחם ולנסות לשרוד כמה שיותר שבועות על מנת שהעוברית תישאר בטוחה ותתחזק.
"מכיוון שהמים לא הפסיקו לצאת במהלך כל תקופת ההיריון, השתדלתי שלא לעשות יותר מדי פעילות ורוב הזמן הייתי צריכה להיות במנוחה במיטה", מספרת נטלי. "אבל עיקר המוגבלות היא פחות פיזית אלא יותר נפשית, שמעתי מסביבי כל הזמן שהסיכויים למשוך הריון כזה לתקופה כה ארוכה הם קלושים, ובכל יום נאחזתי בתקווה ובמחשבה על ההיריון הראשון שלי שהסתיים בהצלחה, ואמרתי לעצמי ולעוברית: 'אנחנו חייבות להצליח', ניסיתי כל הזמן לגרש את החושך ולדבוק במחשבות חיוביות, לבחור באור".
"כשפגשתי את נטלי במיון נשים, ניהלנו שיחה ארוכה על כל התרחישים האפשריים והטיפולים הצפויים. נטלי החליטה שהיא רוצה שנעשה הכול על מנת לשמור על ההיריון והאמינה בעצמה ובעוברית שלה שהכול בסופו של דבר יסתדר על הצד הטוב ביותר ואנחנו כצוות המטפל האמנו בה", מוסיף פרופ' הירש.
נטלי טופלה באנטיביוטיקה ובזריקות להבשלת מערכות גוף העובר. לאורך האשפוז, צוות המחלקה עקב באדיקות אחר התפתחות סימני זיהום ואחר גדילת העוברית והתפתחותה. "נטלי הפכה בשלב מסוים חלק מהצוות, וכל שבוע שחלף חגגנו ביחד את ההיריון. אני מאמין שאופטימיות ואמונה חשובים לא פחות להצלחה מהטיפול התרופתי", אומר פרופ' הירש.
וכך חלף שבוע ועוד שבוע, עד שבשבוע ה-32 להריון, לאחר אשפוז רצוף של 80 ימים, החלו להופיע צירים שהתגברו והובילו ללידה." אין אושר יותר גדול מזה, בזכות האמונה שלי ושל הצוות המדהים שחיבק, עטף והכיל אותי קרה לנו הנס הפרטי שלנו, תינוקת יפהפייה ובריאה" מסכמת נטלי ומוסיפה בהומור "ומה אתם יודעים? אפילו הצלחתי לשבור שיא, וכעת גם אני נושאת בתואר של היולדת שהצליחה לסחוב הכי הרבה שבועות במחלקה להריון בסיכון גבוה".