לשרה שרגא נמאס מהטאבו להסתיר את תחילת ההריון והחליטה לכתוב על כך פוסט בפייסבוק. שרגא שנמצאת בימים אלו בהריונה השלישי שיתפה כי בעבר היא הסתירה את ההריון בחודשים הראשונים ואפילו שיקרה על מנת להסתירו.
"בהריונות הקודמים סיפרתי שיש לי מירגנה, שאולי אכלתי משהו לא טוב, שלא ישנתי טוב בלילה. שאני חיוורת כי לא ראיתי שמש לאחרונה" כתבה בפוסט. "אני חשבתי על זה ממש לעומק, אני בעצם באה מחברה מלאה באיסורים חברתיים. אני גדלתי בחברה החרדית והבחירה שלי לצאת לעולם החילונית הייתה שאני פשוט רוצה לחיות חיים חופשיים יותר, באופן הכי מהותי ובסיסי שיש. אני חושבת שמהרגע שנכנסתי להריון עם הבת שלי, פשוט קלטתי כמה איסורים חברתיים אני נושאת על הגב שלי כאישה."
"נשים כתבו לי שהריון זו מחלה"
שרגא בת ה30 מירושלים, נשואה לנור ולהם בן ובת וכרגע, כאמור, היא נמצאת בהריונה השלישי. שרגא מתמחה בפסיכותרפיה וביו-סינתזה, מוסמכת בליווי והדרכת מיניות לזוגות מטעם אוניברסיטת בר-אילן כיום, מורה למיניות נשית ומטפלת רגשית, מנחת הקורס "אישה חיה - מדברות גוף ומיניות אחרי לידה" ומטפלת בעיסוי רחם מסורתי.
המסע שלה לחיבור אל האישה שהיא, החל בהריונה הראשון מתוך כאב רב ולמעשה שינה את חייה. "עברתי תהליך של ריפוי וחופש עמוק במפגש שלי עם עצמי, עם האיש שלי ועם העולם. מסע שעודני הולכת בו וכל הזמן לומדת את עצמי בו מחדש", היא אומרת. בנוסף, פתחה שרגא קבוצת פייסבוק "אישה חיה - נשים מדברות גוף ומיניות אחרי לידה" כדי ליצור שיח בנושא.
הנושא החל לבעור בה כשנכנסה להריון הנוכחי עם ביתה. "בעצם משהו שם התנפץ לי, בזה שפתאום קלטתי שאני לא יודעת מה זה להיות אישה בעולם. הדבר הזה של להיות אישה ולהיות בהריון ולהשמין, להתרחב ושמאיבר המין שלי תצא תינוקת - זה משהו שממש שינה את החיים שלי וניפץ בי הרבה תפיסות על מי אני אמורה להיות בעולם".
במהלך ההתמקצעות שלה בתחום הטיפול ראתה כמה נשים עסוקות בלהסתיר את מי שהן באמת ודברים שקורים בתוכן, ואחד מהם הוא הריון. "נשים כתבו לי שהריון זו מחלה, זה מה שאני שמעתי כל הזמן ולכן הסתרתי את זה כי לא רציתי שיגידו לי שאני מפונקת ושאני חולה. הריון זו לא מחלה. בעצם משהו בתחילת ההיריון הוא כמו מן חדר אפל בחיים שלנו, בתחילת ההריון יש הרבה מאד פחדים, הרבה פעמים בתחילת ההריון נשים חוות איבוד של האני העצמי שלהן, יש הפלות", היא מסבירה.
בין הסיבות שיש להסתיר את תחילת ההריון אפשר למצוא אמונות תפלות, ולמרות שבאה מבית חרדי וגדלה עם הרבה כאלו סביבה, שרגא פחות מאמינה בהן. "אצלנו שמשפחה זה ממש רווח, 'אם תגידי לכולם אז יעשו לך עין ואז אם יקרה משהו - זה יהיה בגלל זה'. יש לא מעט נשים שמאמינות בזה. יש משהו באמת יפה בזה ש'כל הדבר הסמוי מן העין יש בו ברכה', אבל אני מתייחסת לזה כמי שבאה מהעולם היהודי - שיש משהו שאני נושאת בו אינטימיות וכוונה פנימית וחיבור לעצמי, אז יש בזה ברכה. אבל יש גם מלא ברכה בשפע ובאמת ובכנות ובבקשת עזרה ותמיכה ושיתוף. זה לא בהכרח סותר האחד את השני."
ההסתרה יכולה להיות יותר כואבת מהשיתוף
לשרגא חשוב להבהיר כי היא לא מקדשת את הבחירה לשתף אלא מקדשת את האפשרות לבחור. בעיניה זה לא מובן מעליו להסתיר את תחילת ההריון, בעיקר כאשר יש עוד ילדים בבית. "זה פשוט מקסים לבקש עזרה ולקבל אותה. את יכולה לבחור ממי", היא מסבירה, "יש מי שיהיה לה נח לספר לחברים בעבודה וכאלה שלמשפחה וכאלה שלשכנה ליד". אך לעיתים יש נשים שחוששות לספר כי יש מישהי בסביבתן שעברה הפלה לאחרונה או מתקשה להיקלט והן לא רוצות לזרוע מלח על הפצעים שלהן.
לפי שרגא ההסתרה יכולה להיות יותר כואבת מלשתף. "אם את בהריון ורוצה לשמור על חברה שלך, ומסתירה את זה ממנה, זה הרבה יותר כואב מאשר שתספרי, כי בסוף היא תגלה את זה. בסוף הבטן תיראה, יש שם חיים שמבקשים מקום בגוף שלנו והם נראים. המחיר של ההסתרה, מהניסיון שלי כאשת מקצוע שפוגשת אנשים בקליניקה, הוא גדול יותר מאשר לומר: 'אני משתפת אותך ואני יודעת שזה כואב לך וזה בסדר שזה כואב לך. אני מבינה את זה, אני הייתי שם גם. אני מכבדת את הכאב שלך. ועדיין - אני ממש שמחה בהריון שלי אבל אני מבינה את הכאב שלך, הוא לגיטימי'". שרגא מציעה כיצד להתמודד עם הקונפליקט הזה: "יש לנו הרבה כאב ברחם, מכל מיני סיבות, כאבים פיזיים וגם כאבים רגשיים שקשורים לפריון שלנו".
לדבריה, החשש מהפלה משתק נשים בתחילת ההריון ומוביל נשים רבות להסתיר את ההריון כדי שלא יצטרכו לספר שההריון לא צלח. חשש מובן לחלוטין אך גם ההסתרה מכבידה, שרגא מאמינה שיש בשיתוף אלמנט מרפא ועוזר לנשים לעבד את הטראומה ולעבור אותה בצורה שיותר מטיבה עימן. "יש הרבה מאד השפעות על ההסתרה, אי אפשר באמת להסתיר דברים וכשאני מדברת אותם הרבה פעמים זה אמצעי לריפוי, והבחירה שלי את מי לשתף, איך לשתף ולדעת לשים את הגבולות שלי - זה משהו שכאישה בעולם, ובמיוחד כאמא בעולם, אני חייבת בשבילי ובשביל הילדים שלי".
"אם יקרה משהו, זו לא אשמת האמא"
מנגד, לא כולן חשבו כמו שרגא. נעמה כהן (40), לא ראתה צורך להסתיר כבר מההריון הראשון, אותו גילתה שהייתה בירח דבש עם בעלה בהודו. "זה היה גם מאד מבלבל וגם מאד מרגש, ואני חושבת שגם המרחק מהבית השפיע, אז לא הייתה כל כך הרבה ברירה מבחינתי. כלומר זה להיות ממש רחוקה מהבית עם איזה סוד שמבחינתי מעולם לא הבנתי למה צריך לשמור את הסוד הזה, אז ישר סיפרתי לאנשים שקרובים אלי. לא היינו בארץ אבל סיפרתי בעצם רק למי שדיברתי איתו, זה לא היה הרבה: מהמשפחה הקרובה, שתי חברות וזהו".
כשחזרו השניים לארץ, למרות שעדיין ההריון היה בשלב בו לא נהוג לספר, שיתפה כהן את הסובבים אותה כחלק מחוויות הטיול, היא לא ראתה שום אופציה אחרת לעומת בעלה שלא רצה שתספר כלל, אפילו לא להורים. "עד היום אני לא מצליחה להבין את העניין הזה", היא מסבירה, "אני פשוט אמרתי לו שמבחינתי אם יקרה משהו חס וחלילה אז אני מעדיפה שכל מי שקרוב אליי ידע על זה ולא ידע על זה בדיעבד". כהן משתפת שלמרות החשש מהפלה, שקיים בכל תחילת הריון, היא העדיפה שידעו על כך בזמן אמת, אך גם מבינה את בעלה שלא חווה על בשרו את ההריון. "אצלו אין את כל העניין הפיזי סביב ההפלה. אני חושבת שבגדול כל הריון הוא משהו שמאד לא ברור ולא ידוע מה יקרה ועד סופו אי אפשר לדעת - הייתי רוצה שהחברה תבין את זה. הכוונה היא שאם יקרה משהו חס וחלילה, זו לא תהייה אשמת האמא או אשמת האישה. אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולות בשביל שההריון הזה יצליח וכל מה שהוא לא בשליטתנו - זה לא בשליטתי, אז זה גם לא באשמתי".
הרצון להסתיר ולשמור על ההריון כסוד בתחילתו מובנת, זוהי תקופה מפחידה של חוסר וודאות והמון שינויים, פיזיים ורגשיים, אך אין זה צריך להיות טאבו והכרח מהחברה להסתיר
לעומת שרה, כהן כן מאמינה באמונות תפלות כמו לא לרהט את הבית ברהיטי תינוקות ולהכניס חפצים של תינוקות עד הלידה עצמה אך הסתרת ההריון מחשש לעין הרע הוא לא חלק מהן. הרצון להסתיר ולשמור על ההריון כסוד בתחילתו מובנת, זוהי תקופה מפחידה של חוסר וודאות והמון שינויים, פיזיים ורגשיים, אך אין זה צריך להיות טאבו והכרח מהחברה להסתיר. הדבר צריך להיות נתון להחלטת ההורים לעתיד. "לי זה לא התאים להסתיר, הלכתי ברחוב וממש רציתי לשמוח ושכולן תדענה. רציתי לשתף וגם הרגשתי לא טוב אז רציתי שיעזרו לי עם הילדים שלי. להסתיר את הזה היה עול כל כך קשה, עם כל מה שגם ככה יש לי בחיים, אז למה? יש לי את האפשרות לשתף ושיתפתי את כל מי שרק יכולתי סביבי", מסכמת שרגא, "מבחינתי יש פה את האלמנט של השליחות שאני מראה לנשים שאפשר לעשות את זה אחרת וגם זה ממש הקל עלי! קיבלתי סירים של אוכל הביתה ועזרו לי עם הילדים זה היה מדהים! זו הייתה הבחירה שלי ויכול להיות שבהריון הבא אני אבחר אחרת. אבל אני יכולה לבחור וזה חשוב שנדע את זה". גם כהן משתפת מצב דומה, בו לא הרגישה טוב בתחילת הריונה השני והרגישה שהיא לא מסוגלת להסתיר: "הייתה לי תקופה מאד קשה, היו לי מלא בחילות וכאבי ראש וגם הרגשתי שכבר כולם רואים כך שאין טעם עכשיו לנסות להסתיר את זה, זה נראה לי מאד מגוחך. אמרתי לבן זוגי שאני עם פרצוף תשעה באב ובקושי מתנהלת וניראה לי לא הגיוני שאני אסתובב בעולם הזה וגם עוד אסתיר את הסוד הגדול של עובר שמתפתח ברחם שלי, אז סיפרתי לאנשים שקרובים אליי".