"להיות אמא לא בהכרח אומר להיות בהיריון"

כ-20 נשים מחלימות מסרטן נפגשות פעם בשבוע ומשוחחות על מטרה משותפת: להביא ילד לעולם. הן מעניקות זו לזו תמיכה רגשית, משתפות בפחדים ובחששות סביב הבאת ילד לאחר המחלה, מארחות מומחיות ורופאות שמספקות מידע, ומעלות לדיון את כל הסוגיות הרלוונטיות – מניהול הורמונלי, דרך פונדקאות ותרומת זרע, ועד הריון.

התוכנית, שנקראת "מסורטנות עושות חיים", פועלת במסגרת עמותת "חלאסרטן", שהוקמה על ידי זוהר יעקובסון בהשראת בתה טל, שנפטרה מהמחלה. אחת מיוזמות התוכנית היא רעות יציקסון אמסלם, בת 40 מראש העין, נשואה ואם לדקל בן שש. שלוש שנים אחרי לידתו, אובחנה בסרטן השד, ולפני כשנתיים סיימה בהצלחה את הטיפולים. "מיד כשהתברר לי האבחון, הקפאתי עוברים ועברתי במהירות תהליך לשימור פוריות", היא מספרת. "כעת עליי לבחור בין היריון לפונדקאות, ובשלב זה אני נוטה להיריון".

הרעיון להקים קבוצה לנשים במצב דומה עלה אצל אמסלם מיד לאחר שהחלימה והחלה לחשוב על היריון. "בהתחלה הרגשתי אבודה לגמרי, לא ידעתי מאיפה להתחיל, והייתי מאוד לבד עם זה. הבנתי שקבוצה תוכל לעזור לי להבין את המציאות שבה אני נמצאת ולהכיר את האפשרויות השונות. היה לי חשוב להבין את כל ההיבטים – רגשיים ומעשיים. בזכות הקבוצה, הרעיון של היריון אחרי סרטן הופך למוחשי יותר ופחות מרתיע. ככל שאני מבינה יותר, כך קל לי יותר להסביר את המורכבות גם לסביבה".

"שימור פוריות הוא נושא מרכזי"

את הקבוצה מנחה ליהיא פרלמן נחום, פסיכולוגית קלינית בת 45, שחלתה בסרטן השד לפני שבע שנים, החלימה, והחליטה לשלב בין ניסיונה האישי להכשרתה המקצועית. "במהלך השנים הבנו שיש תת-קבוצה של נשים שלא מקבלת מענה מתאים, ושגודל הקבוצה קטן ביחס לשאר הקבוצות שמפעילה העמותה", היא אומרת. הקבוצה כוללת כ-20 נשים, חלקן ללא בן זוג, כאשר כרבע מהן מעוניינות להביא ילד בהליך פונדקאות. "אנחנו משתפות ידע, מארחות נשים שעברו את התהליך, ומספקות עוד פרספקטיבות ותשובות. הכי חשוב – לא להיות לבד. יש הרבה פחדים שמלווים את הדרך".

עמותת "חלאסרטן" מסייעת לחולי וחולות סרטן בגילאי 18–44. עבור נשים רבות, שמתמודדות עם המחלה בשנות השלושים והארבעים לחייהן, שימור הפוריות הוא נושא קריטי. "תרופות כימותרפיות עלולות לשבש את היכולת ללדת, ולפעמים גם ניתוחים משפיעים על הפוריות", מסבירה פרלמן נחום. "בנוסף, החשש המרכזי הוא שהיריון נוסף עשוי להגדיל את הסיכון לחזרת המחלה. נשים שנמצאות בצומת הזו לעיתים מרגישות לבד, כשהמשפחה או ממעיטה בחשיבות הסיכון או להיפך – חוששת מדי".

לפרלמן נחום שלושה ילדים, והיא חלתה לאחר לידתם. "אני מכירה את הפחד ואת החיבור בין היריון לסרטן. גם אני תהיתי אם ההיריון היה גורם להופעת המחלה, אבל לא רציתי עוד ילדים ולכן לא התעסקתי בזה. אם הייתי צריכה לקבל החלטה כזו, זה היה מאוד קשה. להיות בהתלבטות זה מייסר, ולכן חשוב למצוא מקום שבו אפשר לדבר ולחשוב על כך עם נשים שחוות את אותו הדבר".

"היה לי חשוב שזה יהיה יותר מקבוצת תמיכה"

סרטן השד הוא השכיח ביותר בקרב נשים בגיל הפוריות. בעבר רופאים חששו שהיריון עלול להעלות את הסיכון לחזרת המחלה, בעיקר אצל נשים עם גידול הרגיש להורמון אסטרוגן, שרמתו עולה בהריון. עם זאת, מחקרים עדכניים מצביעים על כך שאין תשובה חד-משמעית. "מחקרים מראים שבקרב קבוצות מסוימות אין הבדל בסיכון לחזרת המחלה לאחר היריון", אומרת פרלמן נחום. "מומלץ לקרוא את הנתונים ולהבין לאיזו קבוצה את שייכת".

היוזמה למקד את הקבוצה בנושא האימהות עלתה מטל מאיה הרפז, רווקה בת 41 מהוד השרון, שנכנסה להיריון תוך כדי החלמה מלימפומה. "עוד לפני שאובחנתי ידעתי שאם אגיע לגיל מסוים רווקה, אביא ילד לבד", היא מספרת. "כשהתגלתה אצלי המחלה עברתי תהליך של הקפאת ביציות. אחרי שהחלמתי, החלטתי ללכת על זה כאמא יחידנית, עברתי הפריה – ואחד העוברים נקלט".

מאיה הרפז מספרת כי בהתחלה היא רצתה קבוצה שממוקדת רק באימהות יחידניות אחרי סרטן. "אבל אז הבנתי שלנשים בזוגיות יש חששות דומים, ושכדאי לשלב את כולן. למרות שכבר נכנסתי להיריון, אני לא מרגישה פער גדול בקבוצה – האתגרים והפחדים הם דומים".

"היה לי חשוב שהקבוצה תהיה יותר מקבוצת תמיכה בלבד – שיהיה ערך מוסף של מידע ותוכן", היא מוסיפה. "בהתחלה חשבתי שמי שבזוגיות לא תוכל להבין אותי, אבל גיליתי שכן. זה מקום פתוח ובטוח, שבו אני יכולה לדבר בחופשיות. זה מחזק לשמוע מחברות שכבר ילדו, לשמוע איך זה היה עבורן. בסוף, הדרך פחות חשובה – מה שהכי משמעותי זה שתהיה אמא ותינוק בריאים. להיות אמא זה לא בהכרח להיות בהריון – יש הרבה דרכים להפוך לאמא".