"העובר הוא חסר קול ואין מי שייצג את האינטרס שלו להיוולד או להיוולד בבריאות טובה. כיום העובר לא מהווה אישיות משפטית, וזכות האם עולה על זו של העובר. אך צריך לתת לעובר זכויות מוסריות ומכוחן תהיה לו גם זכות להיוולד וגם זכות להיוולד בריא, והזכויות האלו עשויות לגבור על זכויות האדם של האם הנושאת אותו", אומרת ד"ר פנינה ליפשיץ, אשר חוקרת את נושא זכויות העוברים, בשלב החיות שמוגדר משבוע 24 ואילך, וכתבה את הספר "איזון עדין: מבט שני על זכויות עובר בר חיות בדין הישראלי".
לדברי ד"ר ליפשיץ, הרעיון להעניק לעובר זכויות החל משבוע 24 מתבסס בעיקר על העובדה כי בשבוע 24 העובר שלם, ולפחות מבחינה טכנית, יכול לחיות מחוץ לרחם, באינקובטור, וכאשר הוא מחוץ לרחם יש לו על פי החוק זכויות. "נכון שהרפואה גורסת שיכולים להיות הרבה פגמים או מומים בתינוקות שנולדו טרם זמנם אבל יחד עם זאת, יש היום אמצעים טכנולוגיים ואינקובטורים משוכללים, ועם תקציב מתאים העוברים יכולים להתפתח. אמנם בשלב החיות הפסקות הריון יזומות כפופות לאישור וועדת על אבל אם מאשרים אותן, זה מתבצע באמצעות המתת העובר בבטן - מכניסים מזרק לליבו והורגים אותו ולפעמים הוא לא מת לחלוטין, לדעתי זו המתה שלא צריכה להתרחש".
רשימה בעייתית במהותה
כיום קובע החוק בישראל שאישה יכולה להפיל את העובר שברחמה עד לשבוע ה-24 להריונה, לאחר שקיבלה אישור מהוועדה להפסקת הריון. הליך ההפלה לנשים לאחר השבוע ה-24 יאושר בוועדת על בנסיבות חריגות, ביניהן, האישה ההרה צעירה מגיל 18, נכנסה להריון שלא במסגרת הנישואים, משערים כי העובר צפוי להיות בעל מום, על פי חוות דעתו המקצועית של רופא מומחה. "הרשימה הזו בעייתית במהותה", אומרת ד"ר ליפשיץ, "לא צריכים לאסור הפלה בשלושת החודשים הראשונים ולדעתי לא צריכה כלל להיות וועדה, משבוע 12-24 שתהיה וועדה מייעצת, ומשבוע 24 לאסור הפסקת הריון למעט מומים ופגמים חמורים".
באילו מקרים את מסייגת את זכויות העובר?
"אם יש סכנה לחיי האישה בוודאי שחייה קודמים לחייו, אם יש מומים לעובר בבטן שמתגלים בשלב הזה שבגינם חייו לא יהיו חיים, מנקודת ראותו, לא שחסרה לו אצבע או שפה שסועה, אלא שהוא יהיה משותק או לא שולט על הסוגרים, שמנקודת ראותו לא יהיו לו חיים".
בנוסף, לתפיסתה של ד"ר ליפשיץ, הזכויות שיש להעניק לעובר נוגעות גם להתנהגותה ובריאותה של האם ההרה. " היום ידוע כי הפרעות קשב וריכוז נובעות משתיית אלכוהול של האישה במהלך ההריון. אם האישה ההרה צורכת סמים או שותה לשוכרה, צריכים להגביל את הזכויות שלה ולאסור את זה עליה, את לא יכולה לשתות מה שבא לך, והנושא צריך להיות מפוקח, וכאשר היא עדיין שותה או צורכת סמים, צריכות להינתן סנקציות, כי הילדים האלה אחר כך סובלים. עובר שנולד עם הפרעות קשב וריכוז או תסמונת האלכוהול העוברי יוכל לתבוע את האימא שלו, ילדים כאלה לא יכולים להבדיל בין טוב ורע ויש כאן קשר סיבתי אז שהמדינה תתבע את האם באמצעות אפוטרופוס".
"יש מקרים שבהם יש לנתח את האישה למרות התנגדותה"
ד"ר ליפשיץ אינה עוצרת באיסור התנהגויות מסוימות בהריון, אלא ממשיכה צעד אחד קדימה וטוענת כי לעיתים יש לכפות על האישה ההרה ניתוח קיסרי. הרעיון כי הגוף שלנו הוא אוטונומי ורק אנו נהיה אלה שנחליט מה ייעשה בו, לטענתה של ד"ר ליפשיץ, אינו תקף במקרים מסוימים. "החוק במדינת ישראל אומר שלא ניתן לעשות פעולות פולשניות בגופו של אף אדם אלא אם נתן את הסכמתו מדעת. כאשר הרעיון הוא שמסבירים למטופל והוא הפוסק האחרון באשר למה שיעשה בגופו. אם לדוגמא הוא סובל מסכרת ויש לו נמק ברגל, והוא מעדיף לא להיות מנותח אלא למות עם שתי רגליים, במקרה כזה לא ינתחו אותו והוא ימות. אך מה קורה כאשר אישה הרה לא מוכנה לניתוח קיסרי, כי הוא רוצה ללדת בדרך הטבע, אבל פעימות העובר הולכות ונחלשות, אם לא מנתחים, העובר ימות, גם אם הוא בריא. במקרים כאלה צריכים לנתח אותה בעל כורחה". אומרת ד"ר ליפשיץ ומדגישה כי בכנס שנערך לפני מספר חודשים בנושא, ישבה בפאנל עם שלושה רופאי נשים שהצדיקו את עמדתה וביקשו שהחוק יתוקן. "הבן שלי הוא רופא נשים בטורנטו אישה הגיעה אליו בשבוע 24 עם רעלת הריון קשה כאשר נשקפת סכנה לחייה והוא ניסה לשכנע אותה שעליה לעשות ניתוח קיסרי, וברגע שיילדו אותה היא תהיה בסדר. אך האישה לא רצתה ללדת בניתוח קיסרי, כי ילדה את בנה השני בניתוח קיסרי שהיה טראומטי, ומשום שיש לה "בייבי שאוואר" במאי ועכשיו אפריל. במשך ארבעה ימים ניסו לשכנע אותה, הביאו פסיכיאטר שידבר איתה למרות שהיא שפויה, היא פשוט לא רוצה קיסרי. ביום הרביעי בלילה, כשהיא הייתה כבר כמעט בקריסת מערכות, הרופא אמר להם שאם היא לא תנותח, לא רק שלא יהיה בייבי שאוואר אלא תהיה הלוויה לאימא ולתינוקת, היא סוף סוף הסכימה, וניתחו אותה בדקה ה-90. אם היא לא הייתה מסכימה היא והתינוק היו בוודאות מתים".
בכתב העת הרפואי לאנסט פורסם ב-2018 מחקר שבו נחשף כי במדינות רבות עולה מספרם של הניתוחים הקיסריים, והגיע בשנת 2015 ליותר מ-21% ממספר הלידות בעולם, לעומת 12% בתחילת המאה הנוכחית. כאשר אחוז המקרים בהם הניתוח הקיסרי נדרש מבחינה רפואית בשל סימני מצוקה אצל העובר או האם עומד על 10%-15% מהלידות.
במחקר מצוין כי העלייה הכלל עולמית במספר הניתוחים הקיסריים נובעת מכך שיותר נשים יולדות במוסדות רפואיים כמו בתי חולים, לצד העובדה שמוסדות רפואיים נוטים להשתמש יותר בפרוצדורות רפואיות אלה, בין היתר, כדי להימנע מתביעות משפטיות.
האם אין חשש שמתן ההחלטה על ניתוח קיסרי לצוות הרפואי לא תעודד ריבוי של ניתוחים קיסריים?
"זה פייק ניוז, רופאים באו לעשות טוב, מבחינת ניהול סיכונים זה לא יותר נוח להם זה ניתוח לכל דבר. אני לא מסכימה עם האמירה הזו, היד קלה על ההדק בתביעות נגד רופאים ואז הופכים אותם למתגוננים, והם עושים דברים שלא יתבעו אותם. בארה"ב בגלל ריבוי תביעות חסרים רופאים מיילדים".
