עוד בתשעה חודשים:
- בחני את עצמך: האם הייתה לך לידה קשה?
- הרופאים לא זיהו רעלת היריון, התינוק נפטר אחרי שבועיים
- איך עוברים את השבוע הראשון עם התינוק החדש
"עם תינוקת תעשו מה שנראה לכן, אבל תינוק - זו הבחירה שלו"
אחת לכמה ימים עולה ב"מאמאזון" שאלה בנושא הגיל המומלץ לניקוב, חיפוש המלצות למנקבים מוצלחים או זעזוע מוחלט מהצעה של סבתא או חמות לרכוש לתינוקת את העגילים הראשונים ולוודא שיוחדרו לתנוכיה. גם כאשר מדובר בניקוב תנוכי אזניהן של בנות ישנן תגובות נגד נחרצות, אולם כאשר שאלנו את נשות מאמזון האם יש, לדעתן, הבדל בין ניקוב אזניים של בנים ובנות, המגמה הייתה חד משמעית: בעוד שעל עגילי בנות אפשר להתווכח, עגילים לבנים הם בגדר טאבו מוחלט.
בעוד שחלק מהתגובות היו חד משמעיות ולקוניות– כמו, למשל, "שונאת עגיל לבן" – חלקן היו לעגניות וסרקטסטיות במיוחד: "מה דחוף לעשות עגיל לבן? אבל אם את כבר עושה לו, אל תשכחי לשים לו גורמט זהב על היד ושרשרת מגן דוד, זה הולך יחד. אה, ובחורף גם מעיל עור שחור, זה יהיה מושלם" ו"בעד! לעשות מיד אחרי היציאה מהרחם!!! רצוי עוד לפני החיתוך של חבל הטבור!!!". חלק מהתגובות עסקו במפורש בזכות של התינוק לבחור האם לנקב את אזניו, ששמורה ככל הנראה לתינוקות ממין זכר בלבד. "נראה לי שנסחפתם עם עגיל לבן. בנות מאז ומתמיד כל אחת עשתה מה שנראה לה... אבל בן? בן? קצת היסחפות, כי זה הרבה בחירה שלו".
אבל מדוע, בעוד שבכל שרשור העוסק בעגילים לתינוקות-בנות יש לא מעט תומכים בעניין, לא נמצא ולו תומך אחד בניקוב אזניהם של תינוקות-בנים?
"אישה צריכה להיות יפה, וכל האמצעים כשרים"
"לפני שנפנה לעסוק בסוגיית ניקוב האזניים, כדאי שנבחן על סמך מה אנחנו מבדילים בין תינוקות משני המינים", אומרת ד"ר מירי גל-עזר - מומחית למגדר, מרצה לתקשורת וחוקרת תרבות ואמנות. "האבחנה היא על בסיס ג'נדר (באנגלית), או 'מגדר' – תרגום עברי מצוין, שממחיש יצירת גבולות בין המינים בהדהודו את המילים 'גדר' ו'הגדרה', כלומר האופן שבו הגבול הזה מגדיר אותם. ההבניה הזו שאנו מדברים עליה, ניתוב התינוק או התינוקת למילוי תפקיד במערך הכוחות בין המגדרים, מתבטא באופן בולט בתופעת ניקוב אזני תינוקות. העובדה שניקוב אזניים לתינוקות-בנות מתקבל בהבנה יחסית בחברה שלנו ממחיש עד כמה תינוקת מנותבת להיות יפה, עד כדי הטלת מום בבשרה ופציעתה כשהיא חסרת ישע, בגיל רך כל כך. המשפט המפורסם של סימון דה-בובואר, "אישה אינה נולדת אישה אלא נעשית אישה", מודגם כאן באופן מדויק, שכן עיצוב המגדר של התינוקת למלא תפקיד של יופי מתחיל בגיל צעיר במיוחד, ולא מותיר לה ברירה. לפי 'מיתוס היופי' של נעמי וולף, אחד הסממנים הבולטים של 'נשיות' הוא ההסכמה החברתית הרחבה לפיה אישה צריכה להיות יפה, וכל האמצעים – כולל הדכאניים והאלימים שבהם – כשרים. ואכן, להפוך תינוקת חסרת ישע בת יומה ל'תינוקת יפה', ענודת עגילים, שלא בטובתה וללא הסכמתה, היא פגיעה ממשית בשלמות גופה ובזכותה לאוטונומיה עליו, שמתווה עבורה את תחילתה של דרך ייסורים נשית שבה תפסע לכל אורך חייה – ניתוחים פלסטיים, נעילת נעלי עקב, הידחסות לבגדים צרים ועוד.
"בתינוקות בנים מבצעים אמנם פעולה כואבת לא פחות, ברית המילה, שגם אותה יש לבצע לדעתי בידי רופא מוסמך בתנאים סטריליים ולא באולם שמחות, אולם בעוד שכאן הפרקטיקה היא דתית-חברתית-תרבותית, מה שמנחה את מנקבות האזניים הוא 'דת היופי'. העובדה כי מי שאחראיות לניקוב הכואב של התינוקות הן לרוב נשים – אמהות או סבתות – ממחישה את גישתה של החוקרת דניס קנדיוטי, שטוענת כי הפטריארכיה מושרשת בנו כה עמוק, עד כי אין צורך בגברים כדי להוציא את צוויה לפועל, ונשים הפנימו את החוקים הגבריים ומיישמות אותם בעצמן על עצמן ועל בנותיהן. כאן יש פרקטיקות רבות של עיצוב מגדרי של הגוף הנשי – ניקוב אזניים, דיאטות, מריטת שיער, ניתוחים פלסטיים ועד התופעה הקיצונית והאסורה של מילת נשים.
"לכן, גישתי היא שאין לכפות על תינוקות מכל מין שהוא ניקוב אזניים, ויש לאפשר להם ולהן להגיע לגיל בוגר שבו יוכלו לקבל החלטה שקולה".