לילה. הכל שקט מסביב, אפשר לשמוע את המיית מדיח הכלים הטעון לעייפה של השכנים. התינוק שלכם רחוץ, שבע, חייכני – עד שהוא קולט שהגיע הזמן לישון. אתם שרים, מנענעים, מרימים, עושים כל מה שיועצת השינה אסרה בתכלית האיסור – ועדיין, ההירדמות המיוחלת נראית כמו חלום רחוק. פטריק סמית', בלוגר אמריקאי וחבר צוות האתר "באזפיד", כתב פוסט משעשע, במעין וריאציה הורית-מיואשת על זרם התודעה. ועכשיו, עם יד על הלב – נכון שזה בדיוק מה שעובר לכם בראש מדי ערב?
1. יאללה, נתחיל. בטח הערב זה לא ייקח הרבה זמן, הוא ישן שנ"צ ממש קצר.
2. כן, עד 8 אני כבר עם רגליים למעלה בסלון.
3. נו, בקטנה, קצת צרחות. ברור שקטן עליי.
4. אין עליי, אני הורה השנה. שתי דקות וזה נגמר.
5. אוקיי, הוא מגביר ווליום.
6. אני אנענע אותו קצת ואשיר לו בשקט, זה בטוח יעבוד.
7. אולי יש קקי? סניף-סניף. לא, אין.
8. שומע, תינוקי? עוד כמה שנים אנחנו נתחנן שתקום לבית-ספר, ואתה רק תבקש לישון, תזכור את מה שאתה עושה לי עכשיו.
9. יו, איך זה הגיוני? הוא בקושי ישן היום, איך הוא לא עייף? אני פי 50 ממנו בגיל ואני בעייפות קשה כבר שעתיים!
10. יש לך שלוש משימות בחיים: לאכול, לעשות קקי-פיפי ולישון. למה אתה עושה רק חלק?
11. לא, כי לאכול אתה כנראה אוכל לא רע, נהיית כבד שזה משהו, הלכו לי הידיים כבר.
12. אוקיי, איך נקלענו שוב לקרב על המשקפיים שלי? תעזוב, ומיד.
13. לא, אל תבכה! בטח שלא עם דמעות, אוף, זה לא פייר!
14. אוי ,והוא כזה חמוד כשהוא משפשף את הפנים שלו כשהוא עייף.
15. אז למה הוא לא ממשיך את הקו ונרדם?
16. אני לא אצליח למחוק את השיר הזה מהראש, אחרי שעה של שירה רצופה. זה אבוד.
17. אוקיי, הוא קצת יותר שקט. אני אציץ שנייה בוואטסאפ, נראה לי שאחותי ודודה שלי מתכסחות בקבוצה המשפחתית.
18. לא, תוציא את הטלפון שלי מהפה.
19. בעצם, אם זה ירדים אותו מצדי תשפוך עליו קטשופ ותאכל.
20. אני לעולם לא אבין מה הורים עשו לפני שהיו להם סמארטפונים.
21. אוקיי, אם אתה גם בוכה וגם מרטיב לי את הנייד ברוק זה לא מתאים כבר.
22. די. די. כמה אפשר לבכות? ועל מה? הלוואי שמישהו היה מקלח אותי, מלביש אותי ושם אותי במיטה עם מצעים נקיים.
23. הייתה לי פעם מיטה, רק שלא הייתי שם כבר כמה חודשים לדעתי.
24. אני פשוט כישלון הורי מפואר. ההרדמה הזו לא תסתיים בחיים, אני אזדקן ואמות כאן בחדר הזה.
25. זה כל כך טפשי, לכעוס עליו, אבל זה בדיוק מה שקורה עכשיו.
26. אח! אתה שורט אותי? באיזה קטע בדיוק? ואיך יש לך ציפרניים של מניקוריסטית בת 60 עם בנייה? לא גזרתי לך לפני יומיים?
27. אוקיי, להתאפס. להתרכז. אני בנאדם מבוגר, הוא תינוק בן שנייה וחצי. אני אצליח להרדים אותו!
28. כבד לי.
29. נורא, נורא כבד לי.
30. יו, נראה לי הוא מתחיל להתעפץ. אמן, אמן, בן פורת יוסף.
31. זהו? אני אנענע עוד כמה דקות, רק ליתר ביטחון.
32. עכשיו לעריסה. לאט, לאט, לאט.
33. ממש לאט.
34. זהו. ידעתי שזה יהיה בלי קלות, אין, אין עליי.
35. שיט, הוא נושם?
36. הוא לא נושם! הוא לא – אה, הנה. אוקיי.
37. איזה כיף! ערב זוגי! נראה סרט ונזמין פיצה ונדבר!
38. או שסתם נימרח על הספה ונירדם כמו שתי בטטות, גם בסדר מבחינתי.
39. לא, הוא לא עושה לי את זה. אין מצב שזה בכי, אני עוד לא בקצה המסדרון אפילו.
40. יאללה, מהתחלה. זה ייקח שנייה הרי.