"בפעם הראשונה שמישהו צחק על השמנמנות של התינוקת שלי, זה הצחיק אותי. היא הייתה בת חצי שנה, ועמדתי איתה ברציף של הרכבת התחתית, כשהיא בתוך המנשא. שתי נשים צעירות צחקקו, הצביעו עלינו ואמרו לי: 'אוי, התינוקת שלך ממש שמנמנה!'. האמת? הן צודקות. הבת שלי שמנמונת, ומושלמת לגמרי. אני משוגעת על הגוף הרך שלה, על הקפלים הקטנים בזרועות ועל העורף השמנמן שלה, הדבר הכי רך שנגעתי בו מימיי. ואם התקרית הזו ברכבת התחתית הייתה משהו חד פעמי, הייתי מתעלמת ממנה והטור הזה לא היה נכתב בכלל. אבל בשלב הזה, כמעט לא קורה שבתי ואני יוצאות מהבית מבלי שמישהו - גברים, נשים, צעירים ומבוגרים - יגיד משהו על המשקל שלה.
"יש אנשים שניגשים אליי וחושבים שהם בעצם מחמיאים לי כשהם אומרים שהיא שמנה, כאילו אנחנו חיים בימי הביניים והשמנמנות של הבת שלי היא סמל לעושר ובריאות. גרועים יותר הם אלו שמנסים לנחם אותי. אני לא יכולה לספור כמה פעמים 'הרגיעו' אותי, הבטיחו לי שהמשקל העודף הוא 'שומן תינוקות' שייעלם כשהיא תתחיל ללכת. אישה אחת אפילו סיפרה לי שהבת שלה הייתה שמנמנה כמו התינוקת שלי, ועכשיו היא ממש רזונת - כאילו היא מנסה להראות לי את האור בקצה המנהרה.
"קוראים לה 'מרשמלו', 'ענקית', 'עצומה', 'שמנמונת' - וזה רק חלק מה'מחמאות'. לפני כמה ימים, בפארק, אישה אחת התעקשה לדעת בת כמה היא (שמונה חודשים) וכמה היא שוקלת (11 קילו), ופשוט סירבה להאמין למשמע אזניה. היא לא דיברה אנגלית כל כך טוב, וכל השיחה וההשתאות שלה נעשו בפנטומימה, מה שהפך את כל העניין לכל כך גרוטסקי עד שלא התאפקתי וצחקתי בקול רם. אבל בלב הרגשתי נורא. מה יקרה כשהבת שלי תתחיל להבין מה כל האנשים האלה אומרים? מאיזה גיל בכלל מתחיל להתפתח דימוי גוף, וכמה קל לסביבה להשפיע עליו?
"כנראה שעכשיו זה הזמן המתאים לספר לכם שאני נאבקת עם המשקל שלי מאז שאני זוכרת את עצמי, ומכירה היטב את התחושה שכולם שופטים אותך לפי המספרים שהמשקל מראה לך בבוקר. רק במהלך ההריון, סוף כל סוף, התחלתי באמת לקבל את הגוף שלי - ועוד לפני שהספקתי להתרגל להרגשה הזו, אני שוב חווה את השיפוטיות של הסביבה דרך בתי. אני מקווה ומתפללת לא להישאב לשם, להישאר שלמה עם עצמי, ולו רק כדי לשמש דוגמה לבת שלי. אני לא רוצה שהיא תקלוט ותספוג ממני עניינים של דימוי גוף שלילי, ורוצה שהיא תגדל להיות שלמה עם עצמה - ולא משנה כמה היא תשקול בעתיד. החלק הזה הוא באחריותי, אבל בינתיים אני רוצה לפנות לכל מי שמעיר להורים על המשקל של התינוקות שלהם: אתם מוזרים ומפחידים. היא לא צריכה את הקולות שלכם בראש שלה, וגם אני לא. היא תינוקת מושלמת, הגוף שלה מושלם ודעתכם עליו ועליה ממש לא מעניינת. לבת שלי יש זכות לבנות לעצמה דימוי גוף תקין וביטחון עצמי בלי ההערות הארסיות האלו, אז בבקשה - שמרו אותן לעצמכם".
מתי באמת תינוק הוא "שמן" מדי?
מהי הגנטיקה שלו? כלומר, מה היה דגם הגדילה של הורי התינוק בילדותם, ומה מבנה גופם כיום. ייתכן וזהו דגם אופייני למשפחה.
האם מעבר להנקה או להזנה בתמ"ל ישנו מזון נוסף כמו דייסות או נשנושי אוכל מיותרים שאינם מתאימים לגילו?
עד כמה התינוק נמצא בתנועה בהתאם לגילו. האם מאפשרים לו מרחב זחילה ותנועה מספיקים?
האם האכלה שלו היא בהתאם לרעב, או משמשת כדרך להרגיע את התינוק כאשר אינו רגוע?
"בכל מקרה", מסבירה שני, "בשום מצב אין לערוך לתינוקות דיאטה על דעת עצמכם. במידה ועולים סימני שאלה הנוגעים למשקל התינוק, מומלץ לפנות לדיאטנית ילדים שתעשה הערכה של המצב ותמליץ על תזונה בריאה ומתאימה לגילו, שתכלול את כל הרכיבים הנחוצים להתפתחות בריאה ותקינה".
>> "אם לא היה פרס בסוף, אף אישה לא הייתה בהריון": עלמה זוהר על אמהות, הריון ותקליט חדש