בשנים האחרונות הפך תחום התפתחות התינוקות לאופנתי ומבוקש מאי פעם, ומשפטים כמו "אין לך מה לדאוג, כולם הולכים בסוף", הפכו ל"יש לי מאבחנת/מדריכת התפתחות/פיזיותרפיסטית מעולה בשבילכם".
אז מה נחשב לקצב התפתחות "נורמלי" ומתי צריך להתחיל לדאוג? במדריך הזה ננסה לתת לכם מושג כללי למה לצפות – אבל כמובן שאין תחליף לאחריות ולאינטואיציות ההוריות שלכם, כך שאם אתם מרגישים שמשהו מטריד אתכם, לכו להיוועץ באיש מקצוע. בנוסף, הנתונים מתייחסים כמובן אך ורק לתינוקות שנולדו במועד, במשקל תקין וללא מחלות רקע או מומים כלשהם.
"עיכובים בהתפתחות: תוצאה של חוסר זמן מספיק על הבטן"
"בסך הכל, בישראל יש מעקב די הדוק אחר התפתחות התינוק", אומרת רונית וייזר, אחות טיפת חלב בכירה של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה. "התינוק נבדק על ידי רופא בבית החולים, לפני שהוא משתחרר. בגיל חודש יש עוד מפגש עם רופא, וכן בגיל ארבעה חודשים ובגיל תשעה חודשים. המעקב הצמוד יותר הוא כמובן בטיפת חלב, ומי שרואה את הילד לעתים קרובות היא אחות טיפת חלב שמלווה אותו. חשוב לנצל את השירות הזה, שלא קיים בכל מדינה, ולהיות במעקב שיכול לזהות בעיות מוקדם וכך לטפל בהן ביעילות ולאפשר לילד להשיג את כל הפוטנציאל שלו.
"במידה והאחות מתרשמת שיש צורך, היא מפנה אותו לרופא הרלוונטי. חשוב לי לציין שלמרות שהורים לוקחים מאוד קשה את הבדיקות האלה, ומאוד נלחצים אם משהו לא עובד בדיוק לפי הפרוטוקול, צריך להבין שיש קצוות נורמליים לסטטיסטיקות, ומישהו חייב להיות בהם וזה עדיין בסדר – לרוב כל מה שצריך זה לעקוב ולראות שהכל בסדר".
גם לד"ר רותי טרקל-דאבר, מנהלת המכון לנוירולוגיה והתפתחות הילד של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה, יש כמה דברים לספר לכם, ההורים. למשל: שאתם לא משכיבים מספיק על הבטן. "בשנים האחרונות, מאז שיצאה ההנחייה למניעת מוות בעריסה להשכיב תינוקות על הגב, הורים רבים ממעטים להשכיב את ילדיהם על הבטן, גם בזמן ערות, ואנחנו פוגשים יותר ויותר תינוקות שנוטים להתעכב התפתחותית על רקע זה. אנו יודעים ששכיבה על הבטן היא משמעותית להתפתחות המוטורית של תינוקות – התהפכות מקדימה לרוב מבטן לגב ורק בהמשך מגב לבטן, וכן בעלת השלכות על התקדמות לזחילה ותפקודים מוטוריים נוספים. יחד עם זאת, חשוב להזכיר להורים שיש טווח רחב להתפתחות תקינה ובוודאי שלא ניתן לערוך השוואה לילדים אחרים, כולל אחים".
אז מתי התינוק אמור לעשות מה? הפירוט לפניכם. כמובן שאין הכרח שתינוק אשר לא עומד בדיוק בקצב סובל מבעיה כלשהי, בדיוק כמו שתינוק שמקדים מעט את זמנו לא נכנס אוטומטית לרשימת המועמדים לפרס נובל הבא. התוכן מתייחס לממוצע, וכמובן, בכל מקרה של ספק או חשש יש לפנות לאנשי מקצוע.
לידה: בכי והירגעות לסירוגין
איך אפשר לעזור לתינוק: לגעת בתינוק כמה שיותר, לערסל אותו ולהשמיע לו קולות מוכרים, כמו הקול של אמא וקול פעימות לבה. חשוב לא להזניח את ההשכבה על הבטן, ולהשתדל להניח את התינוק כמה שיותר בשעות הערות ובהשגחה
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: אם התינוק לא בוכה בכלל, או אם הבכי נמשך ללא הפוגות.
0-3 חודשים: הרמת ראש
חשוב להקפיד על מיקום הידיים בזמן השכיבה על הבטן. המרפקים צריכים להיות ממוקמים מתחת לכתפיים, לפחות חלק מהזמן כדי לאפשר הרמת ראש נוחה.
"מנופים": ללחוץ בעדינות את הטוסיק ואת הרגליים למשטח.
שיפוע: להניח את התינוק כשבטנו על הברכיים שלנו (הראש בכיוון הבטן והרגליים לכיוון הבטן שלנו), להרים ולהוריד את הברכיים. אפשר גם על כדור פיזיו – להניח על הבטן ולגלגל את הכדור לאט קדימה ואחורה.
מוטיבציה: סיבה להתעניין ולהסתכל קדימה, לרוב הפנים שלנו הם הצעצוע הכי מעניין, אז אפשר לשכב מולם ולשוחח איתם, פנים אל פנים.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה? אם בגיל 4 חודשים אין בכלל הרמה של הראש.
1-2 חודשים: יצירת קשר עין
התקרבו אליו. האביזר שהכי מעניין את התינוק בשלב הזה הוא הפנים שלנו, ומכיוון שטווח הראייה מוגבל, מומלץ להתקרב אליו כמה שיותר. כדאי גם להוסיף מגע וקולות כדי למשוך את תשומת לבו של התינוק, ולא לנתק קשר עין לפני שהם מנתקים אותו.
אל תרגישו טפשים "לשוחח" עם התינוק – בדיוק כך מעודדים אותו ללמוד ולהתפתח.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: אם סביב גיל 3 חודשים התינוק לא יוצר קשר עין כלל או לא עוקב במבטו אחרי תנועה.
3-7 חודשים: התהפכות מהגב לבטן
שהייה גם על הגב, גם על הבטן וגם על שני הצדדים תאפשר לו להכיר את גופו והיכולות שלו טוב יותר. לשהייה על הצד, אפשר לשכב לידו פנים אל פנים, לתמוך באגן או להביא את היד שלו אל הלחי שלנו, לשוחח, לעשות פרצופים ולשיר.
תנועה במרחב: התהפכות היא התנועה הרצונית הראשונה שהתינוק "מייצר" לעצמו. כדי שזו לא תהיה חוויה מפתיעה ואולי מפחידה, חשוב להניע אותו (על הידיים שלנו, במנשא, בערסל וכו') ולתת לו להתמודד עם התחושה.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: אם סביב גיל חצי שנה אין נסיונות התהפכות בכלל. כמו כן, אם מתהפך רק דרך צד אחד - לא כל התינוקות מתהפכים גם מהגב לבטן וגם מהבטן לגב. מספיק שיתהפכו רק באחד מהכיוונים, אבל לשני הצדדים, כלומר: דרך שתי הכתפיים.
3-5.5 חודשים: קשר עין-יד, הושטת ידיים, אחיזת חפצים
היכרות עם כפות הידיים: מגע עמוק בכפות הידיים שלהם, על ידי עיסוי או "חפירה" עם צעצוע תאפשר להם להכיר את האפשרויות – פתיחה, סגירה, אחיזה (והבאה לפה כמובן).
מוטיבציה: להניח או להושיט חפצים בהישג ידם (בשלב ראשוני אפילו מאד קרוב ליד). לגעת מעט ביד עם הצעצוע, להמתין למעקב והפניית המבט לכיוון ואז הרחקה של הצעצוע והמתנה להושטת יד.
בנוסף, רצוי להימנע משהייה ממושכת מול חפצים מושכים שלא בהישג ידם כגון מוביילים או טלוויזיה – זה מעניין, אני מושיט את היד, שום דבר לא קורה – אז מה יקרה בפעם הבאה?
להימנע מהצפה: אם נתלה את כל הצעצועים באוניברסיטה או נפזר את כל הארגז סביבם – הם יושיטו יד למה שהכי נוח וקרוב. לתת להם צעצוע-שניים בכל פעם ובמיקום מעט שונה, על מנת לתרגל עבודה עם שתי הידיים ובכל טווח התנועה.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: אם סביב גיל 5.5 חודשים לא מושיט ידיים כלל, או אם מושיט רק יד אחת.
5-6 חודשים: סיבוב ציר על הבטן
תנועתיות בית חזה: שבו אחורה בנוחות והניחו את הקטנטן עליכם, הגב שלו צמוד לבית החזה שלכם. איחזו באיזור הצלעות ובעדינות הניעו אותן למעלה ולמטה ומצד לצד. כך "תזכירו" לו שניתן להניע את בית החזה בחופשיות ולא כמקשה אחת עם כל הגוף ותקלו עליו את הפיתולים הדרושים לסיבוב.
היכרות עם כפות הרגליים: כדי להתהפך, לזחול ולעמוד יש צורך השימוש בכפות הרגליים. הקפידו על יצירת זמן במהלך הערות בו התינוק נמצא על המשטח וכפות רגליו (לפחות) חשופות. בחורף ניתן לחמם חדר לצורך מטרה זו. סגלו לעצמכם הרגל בכל החתלה – ללחוץ בעדינות על כפות הרגליים, להניע אותן במעגלים ולקרב אותן מעט לכיוון פניו של התינוק.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: זהו אמנם שלב התפתחותי חשוב, אולם אין צורך להיכנס ללחץ אם יש איחור בהגעתו.
6-9 חודשים: זחילת גחון
סיבוב סביב ציר: השתמשו ב"ידע הקודם" של התינוק לצורך השלב הבא. סיבוב סביב ציר מהווה חלק ניכר מהמרכיבים התנועתיים שצריך בשביל זחילת גחון. קישרו צעצוע לחוט, עימדו מאחורי התינוק ועודדו אותו להפנות את המבט הצידה אל הצעצוע, להושיט יד ולהסתובב. אפשר לבצע מספר פעמים לכל כיוון בכל פעם על מנת להטמיע באמת את היכולת החשובה הזו.
הימנעות מהושבה: סביב גיל 5-6 חודשים הורים מגלים שהילדים שלהם מנסים להתיישב- הם מושכים את עצמם קדימה בעגלה, בטרמפולינה ובכל משטח מוטה, גם המעבר למוצקים מאלץ אותנו להושיב אותם בחלקים מהיום. למרות שמגיל חצי שנה מבחינה מבנית השלד מספיק חזק להושבה, אם התינוק עדיין לא התיישב בעצמו הוא בעצם "תקוע" במקומו, לעיתים מוקף בכריות ותמיכות, מצד אחד מאד נוח לו כי הוא גבוה, רואה הכל וידיו פנויות לשחק ומצד שני הוא עלול להתקשות לחזור אל הבטן ולנסות להתקדם.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: גם זהו שלב חשוב מבחינת התנועתיות, אולם תינוקות רבים מדלגים עליו או מבצעים אותו במהירות רבה ומיד עוברים לזחילת שש.
8-11 חודשים: עלייה על שש, "נדנודים"
חיזוק חגורת הכתפיים: אחיזה באוויר ובמקביל לרצפה ב"אווירון" על מנת לעודד אותם להזדקף.
אתגרי זחילה: צרו עבורם משטחים שונים על מנת שישתמשו בהעברות משקל, בכל הגפיים וירימו את הבטן מהרצפה. למשל: כריות, פוף, חבילות חיתולים, לעבור מעל הרגליים ומעל הגוף שלנו..
בגן השעשועים: טיפוס על המגלשה מלמטה למעלה.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: אם סביב גיל שנה התינוק עדיין נמצא על הגחון ולא עולה על שש כלל; אם התינוק זוחל בצורה לא סימטרית, לא משתמש בכל הגפיים או גורר עצמו בישיבה.
8-11 חודשים: התיישבות
התיישבות מגיעה מעמידת שש או מ"ישיבת צד". אם ההתינוק מנסה להתיישב אבל עדיין נשען על יד אחת ניתן לעודד אותו לעזוב אותה על ידי הגשת צעצוע.
ישיבה לצורך תנועה: אמנם לא מומלץ להושיב אותם בצורה סטטית לפרקי זמן ממושכים, אולם כתרגיל או אתגר אפשר להושיב לזמן מוגבל. למשל: על כתפי ההורים בטיול או ריקוד (רצוי לאחוז באגן שלהם ולא בידיים על מנת שיאזנו את עצמם), בנדנדה, על כדור פיזיו' וכו'.
שאיפה למעלה: כשהם בעמידת שש, ניתן להגיש צעצוע גבוה מעליהם על מנת שהיד תושט כלפי מעלה והמשקל יוטה אחורה לכיוון האגן והרגליים.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: אם צורת הישיבה הבלעדית היא בפיסוק מאד גדול, או ישיבת W (כשהרגליים משמשות ככיסא ומונחות מקופלות מתחת לישבן); אם לאחר גיל שנה לא מצליחים לבצע מעברים בעצמם מישיבה לשש ובחזרה.
9-12 חודשים: עמידה עצמאית (בלי עזרת חפצים/רהיטים)
לא למשוך: רוב התינוקות כיום נעמדים לראשונה במיטה או מול רהיטים, כשהם נאחזים ומושכים את עצמם מעלה. לפעמים זה קורה בשלב מאד מוקדם של ההתפתחות, אפילו לפני זחילה. חשוב לדעת כי זו אינה עמידה עצמאית ולרוב לא מעידה על הליכה קרובה, אין צורך לעודד עמידה כזו ע"י משיכה שלהם למעלה. כשהם יהיו מוכנים הם יעזבו את הידיים או יעמדו בעצמם ללא תמיכה.
בגובה הברכיים: על מנת לעודד עמידה ע"י שימוש בדחיפה. מהרגליים ניתן לאפשר תמיכה והישענות על חפצים יחסית נמוכים, כמו שרפרפים או קופסאות. ייתכן ובשלב ראשוני הגוזל באמת ידחוף עם הרגליים, יעמוד אבל ישאר כפוף ולא "יעזוב ידיים" – זו למידה חשובה מאד וזה מספיק.
עוד אתגרים: כל אתגרי התנועה מהשלבים הקודמים - זחילה, טיפוס, תנועה וכו' יסייעו גם לחיזוק ובניית בטחון לשלב העמידה וההליכה.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: אם סביב גיל שנה התינוק עדיין לא נעמד כלל, גם לא בתמיכה.
12-18 חודשים: הליכה
בלי בימבות: אם תסתכלו על תינוק שהולך עם הליכון או בימבה לפניו, תגלו שזו בעצם מעין נפילה קדימה ולא הליכה יציבה ומאורגנת. לכן אם הוא עדיין לא הולך בעצמו לא כדאי להוליך – גם לא על ידי נתינת יד.
עוד קצת: תינוקות שכבר נעמדים ו"עוזבים ידיים" – קצרה הדרך להליכה. סבלנות – וזה כבר מגיע.
נעליים- לא קונים מהר: אמנם זה מאד מפתה, אבל חכו עד להתבססות ההליכה לפני שתקנו נעליים. כדאי לחכות כמה שיותר (בהתאם לעונה) משום שהליכה עם רגליים יחפות מלמדת אותם הרבה יותר על שימוש בכפות הרגליים לאיזון.
מתי צריכה להידלק נורה אדומה: אם סביב שנה וחצי עוד לא מנסה ללכת; אם לאחר מס' חודשים של הליכה עצמאית עדיין הולך "כמו בהתחלה" – עם ידיים למעלה, כל הגוף נע מצד לצד וכו'.
סייעו בהכנת המדריך:
דקלה שלום, מלווה התפתחותית בשיטת "צעד ראשון" ובעלת מרכז "חיוכים" לאמהות ותינוקות;
שירית גולן, מדריכה להתפתחות תינוקות בשיטת "צעד ראשון", מנחה סדנאות במרכז "אם-פטיה" אבחונים ושיעורים פרטיים וליווי לאחר לידה