בדיוק כמו בזוגיות בין שני מבוגרים, גם על הקשר בין אבות לתינוקות צריך לעבוד. ומכיוון שאחד הצדדים בקשר עדיין לא מסוגל ליזום שיחות נפש או ביקורים רומנטיים בג'ימבורי, האחריות ליצירת וחיזוק הקשר מוטלת על הצד השני – האבא. בעוד שהרוב המוחלט של האמהות נושא את את הילדים שלהן בתוך גופן לכמה חודשים טובים, עובר איתם סוג של מסע כומתה מגבש בחדר הלידה וחלק גדול מהן גם מהווה אחראי בלעדי על התזונה של התינוק בחודשי חייו הראשונים, אצל האבות הקשר אולי נוצר באופן טבעי – אבל בהחלט זקוק לתנאים מתאימים ולתמיכה מספקת כדי להתפתח בצורה אופטימלית. אז למה חשוב כל כך לעבוד על הקשר הזה? ואיך עושים זאת נכון?
להיות אבא טוב זה חשוב יותר מקריירה ופרנסה
מחקרים רבים שנעשו בעשורים האחרונים מצאו כי נוכחות האב חשובה להתפתחות התקינה של הילד כבר מימיו הראשונים, וכי היא חיונית לעתידו לא פחות מנוכחות האם. עוד הוכח כי ילדים בעלי חסר בדמות אב נוטים יותר מאחרים לסבול מקשיים חברתיים ואישיים. "בשנים האחרונות חל שינוי בחלוקת התפקידים המסורתית בין הגבר לאישה. הגבר מעורב יותר בענייני הבית, הילדים ועבודות הבית, והאישה מכוונת יותר לקריירה, לעבודה ולפרנסה", אומרת יעל כוכבא, פסיכולוגית ויועצת מקצועית ל"אופטימיל". "המגמות האלו מובילות לכך שהאבות משקיעים במודע יותר זמן בילדים, ומנסים לאזן בצורה מיטבית את העבודה והבית, במקום לתת עדיפות מוחלטת לעבודה. הגברים פשוט רוצים להיות מעורבים בכל הקורה לילדיהם ולמשפחתם. אבות רבים מייחסים חשיבות רבה לבילוי זמן איכותי וארוך עם ילדיהם, ורואים בכך את המאפיין המרכזי לאבהות טובה. חלקם אף מרגיש כי להיות אבא טוב ובן זוג טוב חשוב להם יותר מאשר קריירה ופרנסה. בנוסף, גברים רבים נוטים להתחשב במשפחה ובילדים בעת בחירת מקום העבודה והמקצוע בו יעסקו, גם אם רובם אינם מגבילים את עצמם ל'משרות אם' כמו נשים בשוק העבודה.
"ברמה המעשית, אפשר לראות גם יותר ויותר גברים שהופכים להיות המטפל העיקרי, נוטלים חופשת לידה וחוזרים לעבוד במתכונת מצומצמת, בזמן שבת הזוג היא המפרנסת העיקרית. בממוצע, משך הזמן שהגבר מבלה עם ילדיו גדל משמעותית בעשור האחרון, ולפי הערכות שונות עומד על כשעתיים ביום ברוב מדינות המערב".
רוצה להיות אבא מעורב? תוציא לתינוק גרעפס
לדברי כוכבא, בשנים האחרונות מגלים מחקרים כי הקשר בין האבות לתינוקות הוא לא מוסכמה חברתית, אלא מתקיים על בסיס הורמונלי, ממש כמו הקשר עם האם. "החשיבות של האוקסיטוצין, הורמון האהבה, מקבלת עוד ועוד רבדים. בין היתר התגלה בשנים האחרונות כי הוא אחראי על היכולת של בני אדם להביע אמפתיה, להרגיש רגשות חיוביים ולהפחית חרדות. מערכת הפרשת האוקסיטוצין אצל התינוק תלוייה בהפרשת ההורמון אצל הוריו, ומקיימת איתה יחסי גומלין. ככל שנוגעים בתינוק יותר ומביעים כלפיו אהבה הוא יפריש יותר אוקסיטוצין, וככל שנוגעים בו יותר נוצר צורך לגעת בו עוד", מסבירה כוכבא. אז חוץ מחיבוקים ונשיקות, איך כדאי לבסס ולחזק את הקשר עם אבא? הנה הטיפים המנצחים שלה.
דאגו שאבא ייקח חלק פעיל בגידול של התינוק. הכוונה היא לא רק להתמוגג ממנו כשהוא ישן או לנופף לעברו בצעצוע מזדמן, אלא לשלוט בכל המטלות היומיומיות של הטיפול. גם אם הוא חוזר מאוחר מהעבודה, הוא עדיין יכול להחליף חיתול, להוציא גרעפס – המטלות הקטנות ולא משמעותיות לכאורה, שיוצרות קשר בלתי אמצעי ביניהם.
אל תעבירו את התינוק לאמא ברגע שהוא מתחיל לבכות. במיוחד בתחילת הדרך, ובמיוחד אם האב לא מרגיש מספיק בטוח להחזיק את התינוק, חשוב לא להעביר את התינוק לאמא בכל פעם שהוא בוכה. ההחלפה הזו משדרת לתינוק מסר לפיו אצל אבא לא מספיק בטוח וטוב, וגם הביטחון של אבא יוצא נפסד מההעברה החפוזה הזו. כמובן שאין צורך לתת לתינוק לצרוח את נשמתו, אבל אחרי כמה פעמים של הרגעה אמהית בזמן שאבא עדיין מחזיק אותו, ייבנו יחסי אמון ביניהם.
הקפידו שהזמן של אבא והתינוק יהיה ממוקד. בלי סמארטפונים, בלי טלוויזיה ברקע ובלי שיחות מהעבודה שאתה "חייב לענות להן, כי יצאת היום מוקדם להיות עם הילד". גם אם ההרגשה קצת מלאכותית ומגושמת בהתחלה, חשוב לדבר עם התינוק ולגעת בו המון – ההרגשה המוזרה לא ייחודית לאבות, ובדיוק כמו שאמהות מתרגלות אליה והופכות אותה לטבע, גם אבות יכולים.
לפעמים, עדיף שאמא לא תהיה בסביבה. במיוחד אם יש קשיים בהיקשרות של התינוק והאבא, עדיף שאמא תתן להם קצת זמן לבד ותצא להתאוורר בחוץ, או ששניהם ייצאו לטיול בחוץ והיא תישאר בבית. אם ההעדפה הטבעית של התינוק היא לאמא, הוא יתקשה ליצור קשר עם האב כל עוד היא זמינה, ורק "חוסר הברירה" ייאלץ אותו להיות פתוח ליצור שמנסה להתחבר איתו. לפעמים האילוץ גם מכריח את אבא לתפקד במישורים שחשש מהם, כמו החלפת חיתול או האכלה – כך שגם הסעיף הראשון מתמלא כאן.
נסו לייסד טקסי-אבא. עוגנים קבועים ומשמעותיים ביום, כמו טיול ערב בעגלה, החיבוק הראשון בבוקר, אמבטיה או סיפור לפני השינה יבססו את החשיבות של אבא בעיני התינוק, ייתנו לשניהם תחושה של שגרה מוכרת ויהפכו לנקודות חיבור משמעותיות ביניהם.
זה בסדר לא להסכים על הטיפול בתינוק. אם האבא לא מחליף חיתול כמו שצריך ונוזל קצת פיפי, או אם התאמת הצבעים שלו נראית כאילו סטיבי וונדר עבר לעיצוב בגדי תינוקות – חשוב שאמא לא תתעצבן ותעשה פרצוף. מותר להעיר וחשוב ללבן סוגיות, אבל כדי שלשני ההורים יהיה תפקיד בחיים של הילד, חשוב לתת לכל אחד מהם את המקום לפעול כהבנתו – גם אם זה אומר שהגרביים יהיו מעל האוברול ולא מתחתיו, כמו שאמא רגילה.
את המחלוקות שבסעיף הקודם חשוב ללבן בעדינות. לא בפאסיב אגרסיב נוסח "תעשה מה שאתה רוצה", לא בהערות עוקצניות ולא בריבים. אפשר לצחוק על כישורי ניגוב הקקי הכושלים של אבא או על הלחץ של אמא – העיקר שהדברים ייאמרו, ולא יישארו לבעבע מתחת לפני השטח, במתח שמזיק גם להורים וגם לתינוק, שקולט שהוא הגורם למתיחות.
אל תיכנעו לסטריאוטיפים. במשפחות מסויימות, דווקא הסבתות והסבים הם אלה שקצת מכשילים את הבונדינג של אבא והתינוק. לא מכוונה רעה חלילה, אלא מתוך פערי דורות ותפיסה. חשוב ששני בני הזוג יציגו חזית מאוחדת, ויסבירו שבמשפחה שלהם דווקא מקובל שגבר יחליף חיתולים או יאכיל תינוק. ביקורת והרמות גבה יכולים לערער את הביטחון של האב עם התינוק, ולכן חשוב להגיב אליהם בזמן אמת ולא לתרץ או להציג את הדברים כ"עזרה" לאמא, אלא להבהיר שהקשר עם התינוק חשוב למשפחה כולה.
>> אב טרי מסכם שנה ראשונה לאהבות: "פייר? חשבתי שיהיה יותר קשה"