כמה ייסורים. כמה חיבוטי נפש. כמה זמן, לבטים ותהיות. אבל בסוף מצליחים. כולם. גם אתם. אחרי כמה חודשים של מחקר מאומץ גם אתם מצאתם עגלה. והיא כל מה שחלמתם. פונקציונלית כמו מטבח מאיקאה, יפה כמו הלבנה, מתקפלת בשניות, שוקלת כמו נוצה, בטיחותית כמו מתקן אימון לאסטרונאוטים – בקיצור, מושלמת.
אתם לא מפסיקים לשפר ולהשביח אותה, קונים לה אביזרים יקרים, מקשטים אותה בבובות וסיכות, עד בוא התינוק. ואז הוא מגיע. הוא מושלם (כמעט כמו העגלה), אבל משהו בסימטריה המושלמית הזו לא עובד. הוא שונא את העגלה, ולא מסכים להיות בה אפילו שנייה. די מהר אתם מוצאים את עצמכם מטיילים ברחוב עם תינוק ביד אחד, ועגלה ביד שנייה.
אם גם לכם יש סרבן עגלות קטן, תתפלאו שיש מה לעשות. אחרי שנזכיר שמדובר בסך הכל בעגלה ושהעיקר הבריאות, קבלו כמה טיפים יעילים לפיוס הסרבן הקטן.
נסו לרכוש את העגלה אחרי הלידה
1. לחכות קצת עם הרכישה. כמו בהרבה סוגיות שהמדע טרם פיצח, לבונדינג של התינוק והעגלה יש איזה אקס פקטור, משתנה עלום שטרם נתגלה. אולי זה הצבע? הזווית המדוייקת? הריח? כנראה שימצאו תרופה לשפעת לפני שנגלה, אבל למרות הפיתוי להכין הכל מראש, מומלץ להמתין עם רכישת העגלה עד אחרי שהתינוק נולד, ולקחת אותו לסיבוב ניסיון בחנות. ממילא בימים הראשונים לא תחרשו איתו את הרחובות, וליציאות הקצרצרות החוצה בהחלט אפשר להסתפק במנשא.
2. ודאו שהעגלה נוחה. נשמע טריוויאלי, אבל לפעמים מספיק שינוי קטן כדי להרגיע גם את הסרבן העיקש ביותר. אתם כמובן לא צריכים לקפוץ פנימה בעצמכם, אבל העבירו יד על המזרן ומתחתיו לבדוק שאין איזו בליטה מרגיזה, ודאו שאין ריח מוזר של פלסטיק או אריג חדש בתוכה, בדקו שאין איזה בד מגרד או רצועה הדוקה מדי. עד שהוא ילמד לדבר, זו אחריות שלכם.
3. שימו אותו בעגלה גם בתוך הבית. התנוחה הטובה ביותר לתינוק ער היא על הבטן, כדי לחזק את חגורת הכתפיים ולאפשר התפתחות תקינה. ובדיוק כמו תינוקות שמסרבים לשכב על הבטן, השיטה הכי טובה היא: טיפין טיפין, עם סבלנות של ברזל. שימו אותו בעגלה לכמה דקות בכל פעם, עד שהוא מתחיל להראות סימני אי נוחות. כשהוא מתחיל להתמרמר הוציאו אותו והסיחו את דעתו, וחוזר חלילה. לאט לאט הזמן יתארך, והסרבנות תשכך. למי שרכש עגלה עם אמבטיה, אפשר לשלב את שתי הסרבנויות, ולהשקיע בתרגול זמן-בטן בעגלה. לא למתקדמים בלבד.
4. תנו לו את הנוף שהוא רוצה. גם אם אתם הכי "עקרון הרצף", נסו להסיע את התינוק עם הפנים החוצה, לרחוב. לחלופין, גם אם אתם מאמינים בגירוי מקסימלי מגיל אפס, נסו להפוך את העגלה (במידה שהיא מאפשרת) כך שהתינוק יפנה אליכם. דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
בובות ומשחקי התפתחות לתקופת ההסתגלות
5. אל תפחדו מטלטולים. אחד הפרמטרים שהורים מתאבדים עליהם בבחירת עגלות היא "העבירות" – מושג מתחום נהיגת השטח, שמתייחס ליכולת של כלי הרכב לעבור מכשולים בצורה חלקה. בהנחה שאתם לא גרים על ראש צוק בהימלאיה, אין כל רע בקצת אקשן בזמן הנסיעה, ויכול אפילו להיות שהתנועתיות תגרום לתינוק לחבב את המסעות האתגריים הללו.
6. העסיקו אותו. בובות מתחלפות, קשת פעילות, קצת משחקי "קוקו" – כשיש לכם סרבן עגלות, השעמום הוא האויב הגרוע ביותר שלכם. כמובן שאין צורך להקים מערך של בידור פירוטכני מסביב לשעון, אבל לפחות בתקופת ההסתגלות לעגלה ומיגור הסרבנות, יעזור לכם אם תהיינה הסחות דעת מאימי העגלה.
7. קחו בחשבון שזה לזמן מוגבל. החוק הראשון של התינוקות הוא שאין חוקים. נכון, יש טמפרמנט ויש אופי, אבל כל משבר או בעיה יכול להיפתר בדיוק כמו שהתחיל – בלי סיבה נראית לעין ובלי הודעה מראש. לכן, אל תתבאסו אם יש כמה ימים קשים, והמשיכו לנסות מדי פעם, או פשוט הניחו לעניין וחזרו אליו כשתרגישו שהגיע הזמן. אולי תופתעו לטובה.
8. אל תשכחו מנשא. למרות שהטיפים שלנו נפלאים, לפעמים שום דבר לא מצליח. אז אם לא ניחנתם בכישורים האקרובטיים הנדרשים לניווט של עגלה ביד אחת עם תינוק משתולל ביד השנייה, דאגו שתמיד, תמיד יהיה לכם מנשא (או כוח עזר בדמות ההורה השני/סבתא/חברה נטולת ילדים) בסל של העגלה, למקרי חירום. נסיעה טובה!