"אנחנו משתייכים למועדון 'הבלתי מוסברים' - אנשים שכביכול אין להם שום בעיה רפואית, ועדיין לא מצליחים להיכנס להיריון, גם אחרי אי אילו טיפולים", היא מספרת לנו. "למעשה, זה מה שהיה לי הכי קשה בכל התהליך - העובדה שזה בלתי מוסבר. לא שיש איזה מכשול שאפשר להילחם בו, איזו בעיה שרק נפתור אותה והכל יהיה בסדר. הכל כאילו בסדר אבל לא בסדר. הכל נוצץ מאיכות - הביציות נהדרות, הזרע מושלם, הרחם רק מחכה שייכנס אליו תינוק - וזה לא נקלט".
אז איך מתמודדים עם הבלתי מוסבר הזה?
"לשמחתי, יש לי זוגיות איתנה ומוצלחת. מישהי אמרה לי פעם: 'אולי זה קורה כי אתם לא מתאימים, כי זה לא אמור לקרות'. כמובן שזה לא הפחיד אותי, בזוגיות שלנו לא היה אפילו סדק קטן שהדבר המרושע הזה יכול היה להיכנס אליו. רק הכעיס אותי שאנשים מרשים לעצמם להניח הנחות ולחדור ככה למקום הכי כאוב וקשה אצלך, ולנסות לערער לך את האמונה בדברים שיש לך, בזמן שאת נאבקת להשיג את הדבר שאין".
אחרי עשור ארוך, עירית ודביר החליטו ללכת על פונדקאות ויולי נולדה. "הייתי בסוג של אופוריה. גם פיזית, מכיוון שלא עברתי לידה - הייתי במלונית בלי ללכת כמו ברווז, בלי כאבים, לא חוויתי דיכאון או קושי מיוחד, אבל כולם מצפים שתהיי באופוריה תמידית - וזה לא כך. הדרך שאנחנו עוברים כדי להיות הורים לא מבטלת את הקשיים שיש אחרי, כשהתינוק כבר מגיע. זה קושי שבדרך כלל לא ממש מדברים עליו, בטח לא אנשים שעברו כל כך הרבה עד שהפכו להורים".
הכי קרובה לקהל שיש
בעוד שרבים נבוכים ומתביישים לדבר על נושא הפוריות בכלל ופונדקאות בפרט, בני הזוג בנדק רואים בכך שליחות של ממש. "חשוב לדבר על זה ולחזק ולעודד אנשים אחרים לשבור את מסך הבושה והבורות סביב זה", היא מספרת וגם עושה. כחלק מהשליחות הזו, היא השתתפה בסדרה הדוקומנטרית "6 אמהות", לצד נטשה מוזגוביה, נועה ירון, ג'ני צ'רוואני, גילה גמליאל ואישתאר, במסגרתה פתחה את חייה למצלמות והרצון להביא ילד נוסף לעולם.
כעת, היא מבקשת לעשות דבר דומה על הבמות. או ליתר דיוק, בסלון ביתכם. בנדק חברה לבמאי אסף בלאו ולמחזאית דורית פרומר-ברזילי במסגרת "תאטרון בסלון" – קונספט תרבותי חדש שהקים השחקן רונן הרשקוביץ ומציע הצגות קטנות ואינטימיות, לקבוצות קטנות. המטרה היא להנגיש את התרבות ולגעת בקהל, תרתי משמע. בנדק משחקת בתיאטרון בשתי הצגות. הראשונה היא "גבר, אישה, מילים" לצד דביר בעלה, וב"אם השנה".
"'אם השנה' היא הצגת יחיד אינטימית, שעובדת היטב בקונסטלציה הזו של קהלים קטנים. הקהל ממש הופך להיות משפחה לכמה שעות", אומרת בנדק, ומתפנה לספר על הנגיעה האישית שלה להצגה.
כמה מתוך זה הוא באמת הסיפור שלך?
"זה מצחיק כי כשאסף ודורית פנו אליי בהצעה לשחק בהצגה, הייתי בטוחה שהם מכירים את הסיפור שלי שמעולם לא הסתרתי. להפך, אבל מתברר שהם דווקא לא ידעו מה עברתי עד שהפכתי לאמא, ופשוט הרגישו שאני מתאימה לתפקיד. כשקראתי את המחזה ממש הרגשתי שחלקים גדולים ממנו נכתבו עליי, והסיפור האישי שלי משמש אותי לא מעט בחיבור לדמות ולתכנים. כשאני מדברת על ההורמונים, והזריקות, על הרחמים מהחברה - אני יודעת בדיוק מה זה, ואני לא רק משחקת דמות. ההצגה מטפלת בנושאים הללו בדרך שאני אוהבת להתמודד איתם, עם עולם דימויים הומוריסטי שיש בו גם רגעים מרגשים. וכשזה בפורומים קטנים - אנשים מרגישים יותר מיוחדים, שאני ממש מכניסה אותם לעולם שלי".
"הניסיון להביא ילד לא הפך לתכלית חיינו"
בניגוד לדמותה בהצגה, בנדק לא מצפה עדיין לילד שני - אבל מקווה שהמצב ישתנה בקרוב. כיום נמצאים בני הזוג בנדק במסע להרחבת המשפחה - שאמנם שונה בתכלית מהמסע הראשון, אבל עדיין כרוך בלא מעט קושי. "אם חשבנו ששילמנו את מס הקושי עד שקיבלנו את יולי - אנחנו מגלים שזה ממש לא פוטר אותך בסיבוב הנוסף. ניסינו פונדקאות בארץ, שישה ניסיונות להפריה של פונדקאית - זה לא הצליח. כל העוברים הקפואים שנשארו לנו - נגמרו, נאלצתי לעבור שוב שאיבת ביציות ועכשיו ואנחנו מנסים פונדקאות בחו"ל. בינתיים, ללא הצלחה. אבל עם כל הקושי - ואני אומרת בפירוש שיש לא מעט קשיים - זה הבדל של שמיים וארץ לעומת המסע הקודם. זה קשה, זה מתיש, זה מתסכל - אבל את כבר משפחה, יש לנו את יולי וזה אחרת לגמרי. אני וגם בן זוגי שיחיה אנשים מאוד אופטימיים, ויש לנו נטייה/החלטה לצאת מחוזקים מכל מה שעובר עלינו בחיים. בלי להתעלם מהמורכבות או לזלזל בה, זה רק קירב אותנו וחיזק אותנו".
"הניסיון להביא ילד מעולם לא הפך לתכלית החיים שלנו, אלא התקיים לצד הזוגיות, הקריירה, נסיעות ובילויים - זה לא שחיינו במצב של 'עד ש...'. גם לפני שיולי הגיעה, זה לא היה אובססיבי מבחינתנו וזה לא צבע את כל החיים בשחור. מצאנו הנאות ושמחה במקומות אחרים, וככה זה גם עכשיו".
עד כמה יולי מעורבת, אם בכלל, בתהליך?
"כרגע, אנחנו לא משתפים אותה. מה שכן, יולי כבר בת 'ארבע ושני שליש', כפי שהיא מציגה את עצמה, והיא רוצה מאוד אחים קטנים. היה איזה בייבי-בום בגן שלה, ומאז היא מבקשת אחים קטנים. אנחנו מספרים לה שאנחנו משתדלים להביא לה אח או אחות, ורק כאשר זה יהיה ממשי, נספר לה. זה כמובן לא מפריע לה להמציא שמות לאחים העתידיים שהיא רוצה - לבת היא רוצה שנקרא תותית ולבן סמי, אני פשוט מקווה שהיא תשמח שיש לה אח או אחות ולא תתאכזב כשתגלה שאנחנו כנראה נבחר שמות אחרים".
עוד ב9 חודשים:
>> טור אישי: מי מזמין לברית כשאתה באמצע טיפולי פוריות מי?
>> עדי כצמן: מיומנה של מטופלת פוריות
>>תינוק נולד במשקל 6 קילו בלידה נרתיקית