בכיתה ח' רציתי שאמא שלי תקנה לי אוברול ג'ינס כמו שהיה לכל החברות שלי. כל כך רציתי את האוברול הזה עד שהרגשתי כאילו לכולן מסביבי יש אותו ורק לי אין, וגם אף פעם לא יהיה לי. שבוע אחר כך אמא שלי נכנעה לחפירות הבלתי פוסקות וקנתה לי את האוברול. אותו לבשתי פעמיים בדיוק.
מי שלא בהריון, בטח מנסה כמוני
נראה שהמנגנון הזה עובד אותו דבר בכל פעם: כשאת את ממש רוצה משהו, פתאום זה נראה כאילו לכל האחרים כבר יש. גם עכשיו, אחרי שנה וחצי של ניסיונות כשאני הולכת ברחוב נראה לי שלפחות חצי מהנשים מסתובבות עם בטן עגולה והריונית, וזה בכלל לא משנה אם הן באמת בהריון או סתם שמנות.
עוד חלק לא מבוטל מהבנות סביבי מסתובב עם עולל צורח בעגלה והחלק שנותר הוא כמובן נשים כמוני, שמנסות להיכנס להריון ולא מצליחות.
מאז שהתחלתי טיפולי פוריות אני מרגישה שיש לי איזה פילטר, המסנן לי את כל הנשים שמעבר לגיל ארבעים וחמש או את כל אלה שמתחת לגיל תשע עשרה וחצי. כל השאר, מבחינתי, נמצאות בטיפולי פוריות. ברגע שהבנו שיש בעיה, כל דבר גרם לי לחשוב רק על הריון, לידות ותינוקות. פתאום, כל אישה שאין לה ילדים הייתה בטיפולים. במוחי הקודח הצלחתי להמציא בעיות פוריות לכולן.
אפילו לרופאת המשפחה שלי, שסירבה לתת לי הפנייה לעוד בדיקת דם מיותרת, המצאתי איזה סיפור קורע לב. בדמיוני היא מנסה כבר שמונה שנים להיכנס להריון וסף הרגישות שלה אליי כל כך נמוך שגם אם הייתי מצמידה לה אקדח לרקה כנראה שלא הייתי מקבלת את ההפניות, הנחוצות בעיקר לשקט הנפשי שלי.
"אפשר ילד אחד, בבקשה?"
לפני שבועיים יצאתי עם חברות למועדון, לא בגלל שאני איזו בליינית אדוקה מדי, חלילה. האמת היא שזה היה ביום חמישי וכבר בתשע וחצי בערב הייתי אחרי מקלחת עם פיג'מה במיטה, אורי ואני בדיוק התכוננו לצפות באחת הסדרות האהובות עלינו כשהחברה הזו שלי התקשרה לנזוף בי שכדאי מאוד שאני אתלבש ואצא איתן לרקוד כמו שהבטחתי.
"אם את רוצה להיות אמא", היא אמרה לי, "כדאי שתדעי שהילד שיבוא מסתכל עלייך ורוצה לדעת שיש לו אמא מגניבה". היא כמובן ידעה בדיוק מה להגיד לי כדי שזה יעבוד. בחוסר חשק שמאפיין את רוב ימי החמישי שלי בשעה הזו יצאתי מהמיטה, התלבשתי, אפילו התאפרתי קצת ויצאתי מהבית, משאירה את אורי עם המיטה החמה והסדרה המותחת, ובעיקר בלעדיי.
הגענו לשוק בשר תל אביבי טיפוסי כלומר לאחד מהמועדונים המבוקשים בעיר. רוב הבחורות היו לבושות מעט מדי לטעמי, ואני כנראה העלתי משמעותית את ממוצע הבגדים במקום.
התיישבנו על הבר ואני הזמנתי מים כמובן. שירה, אחת החברות שלי הזמינה "ייגר" והדבר היחיד שיכולתי לשמוע בין צלילי המוזיקה היה שהיא הזמינה "ילד". את זה גם אני מזמינה, חשבתי, אפשר שניים?
יותר מאוחר בין כל הכוסיות העירומות למחצה שהיו שם, הבחנתי גם בבחורה אחת בהיריון מתקדם. "אפילו פה זה רודף אחרי",חשבתי. כנראה שכל המים ששתיתי עלו לי לראש כי פתאום היא נראתה לי כפולה ומכופלת כאילו היא הבחורה היחידה במועדון. יש מצב שאני מתחילה להשתגע.
"את מדמיינת, לא כולן בהריון"
שבוע לאחר מכן יצא שיצאנו שוב כמה חברים לפאב השכונתי. שני אישתו של אורן, וויתרה על הסיגריות ומיד זה היה לי ברור - היא בהיריון!
פתאום מצאתי את עצמי מגניבה מבטים לחזה שלה לבדוק אם אולי הוא גדל קצת וגם לתחת שלה שהיה אינדיקציה מצוינת בהריון הקודם שלה. שלחתי לאורי סמס תוך כדי המפגש, "שני בהיריון, אני בטוחה". הוא כמובן בתגובה, סרב לשתף איתי ועם הדימיון המופרע שלי פעולה, "את מדמיינת, לא כולן בהיריון. תרגעי כבר".
היכולת המופלאה שלי לייצר סיפורים מסוג זה מפתיעה אפילו אותי לפעמים. מבחינתי מי שלא מסתובבת עם בטן הריונית היא בטח בחודשים הראשונים שבהם לא מספרים, או שהיא ילדה לפני יומיים בדיוק. אז נרגעתי.
יומיים אחר כך שני התקשרה אליי, תנחשו מה היה לה לספר לי.
בשעה טובה. אבל מתי יגיע תורי?