אין זה סוד כי בישראל נעשה המספר הגבוה בעולם של טיפולי פוריות ביחס לאוכלוסייה. אף על פי כן, אנו נמצאים במקום מהנמוכים בעולם בשיעורי הצלחת הטיפולים (אם מתייחסים לשיעורי לידת ילד חי). בשנים האחרונות באים לעולם עוד ועוד חידושים והתקדמויות שמצמצמים את מספר הטיפולים ומעלים את שיעור ההצלחה. חלק גדול מחידושים אלו כבר נמצאים בהרבה מיחידות ההפריה, אולם, בגלל עלותם, אין הם נגישים לרבים מהמטופלים – ולמעשה, לא מעט מטופלים ומטופלות כלל אינם מודעים לקיומם של אותם חידושים – ובדיוק עליהם ברצוני לספר לכם.
אמבריוסקופ - הפריה חוץ גופית היא שאיבת ביציות, הפרייתן באמצעות זרע, גידול העוברים, החזרת עובר לרחם והקפאת שאר העוברים. בעבר גידלנו את העוברים במעבדה, במשך 2-3 ימים והחזרנו אותם לרחם בשלב של 2-8 תאים. עובר של יום 2 או 3 אינו מסוגל להשתרש ברחם, ואחרי ההחזרה הוא ממשיך להתפתח במשך יומיים או שלושה נוספים, עד שהוא הופך לבלסטוציסט (עובר של 100 תאים לערך) – ואז, בתקווה, להשתרש ברחם וליצור הריון. בשנים האחרונות פותח אינקובטור ייחודי (אמבריוסקופ), שמאפשר תנאים אופטימליים להתפתחות העובר לבלסטוציסט - וגם מאפשר מעקב רצוף אחרי ההתפתחות: את האמבריוסקופ אין צורך לפתוח, העוברים בו מצולמים בכל כ-15 דקות, כך שאנו מסוגלים לראות על המסך את העובר לאורך כל שלבי התפתחותו ולקבוע לאיזה עובר יש הסיכוי המרבי להתפתח להריון תקין. ביחידות רבות בישראל נרכשו אמבריוסקופים, אולם בכל אמבריוסקופ יש מקום לעוברים של 6 מטופלות בלבד ולכן אפילו אם נרכשו 3 אמבריוסקופים, ניתן לאכסן בהם רק 18 מטופלות כל 5 ימים, מספר מאוד בהתחשב בצרכים ובעומס של היחידות.
זיגוג - בעבר, על מנת לעלות את שיעורי ההצלחה, נהגנו להחזיר לרחם יותר מעובר אחד, ולעתים שלושה ואף ארבעה עוברים – פעולה שמסכנת את האישה בהריון מרובה עוברים, שכידוע נוטה להסתבך הרבה יותר ולהסתיים בלידות מוקדמות. בשנים האחרונות גוברת הנטייה להחזיר עובר יחיד לרחם, וזאת כדי למנוע הריונות מרובי עוברים. ברוב המקרים, החזרה של יותר מעובר אחד תהיה בבחינת "תפסת מרובה, לא תפסת". עוברים תקינים שלא הוחזרו לרחם, הוקפאו לצורך טיפול עתידי, בין אם בשל אי הצלחת ההחזרה הקודמת או לשם לקבלת הריון נוסף. לא פעם מתבשרת המטופלת כי העוברים לא שרדו את ההקפאה, בשל יצירת גבישי קרח בתאי העובר, מה שמחייב אותה לעבור שוב מחזור טיפול מלא, כולל שאיבת ביציות והזרקה של הורמונים מרובים. כיום, באמצעות טכניקת הקפאה פורצת דרך הנקראת זיגוג (Vitrification), הסיכוי לשרוד את ההפשרה גדול יותר. טכניקה זו מאפשרת גם להקפיא ביציות ועוברים בשלב הבלסטוציסט (עובר מפותח יותר), הקפאות שלא צלחו בעבר.
מדינת ישראל היא מדינה נאורה וייחודית שמאפשרת טיפולי הפריה לכל אזרח, ללא תשלום, עד השגת שני ילדים. התשלום עבור טיפול הפריה אינו גבוה במיוחד (כ-10.000 ₪ למחזור לא כולל התרופות). ברור שכל חידוש, שעלותו גבוהה ידרוש, לכאורה, הגדלת הוצאות המימון לטיפולי ההפריה. אולם, חישובים כלכליים פשוטים יגלו, שהטמעת החידושים לגבי רוב המטופלים אינה דורשת, בהכרח, תוספת משאבים ואפילו להפך: הגדלת שיעור ההצלחות תפחית את מספר הטיפולים לרווחת המטופלים ולחסכון כספי משמעותי. הפחתה של שיעור ההריונות מרובי העוברים תקטין את הנטל הכלכלי האדיר, המופנה היום לפגיות וליחידות לטיפול נמרץ בפגים ובהמשך גם לטיפול בילדים פגועים. לאחרונה הגדירה הוועדה האתית של איל"ה (האגודה הישראלית לחקר הפוריות) את המונח "טיפולים חסרי תוחלת" כטיפולים בהם סיכויי ההצלחה קטנים מאחוז אחד. מכאן שבחירה נכונה של הטיפולים המתאימים לכל מטופל ומטופלת, והימנעות ממתן טיפולים חסרי תוחלת, יביאו לחסכון כספי שיופנה ליישום טכנולוגיות מתקדמות וכן לתמיכה בטיפולים שלא זוכים היום למימון כמו תרומת ביציות והקפאת ביציות לצורך שימור הפוריות.
*פרופסור שלמה משיח הוא "חלוץ הפריות המבחנה בישראל" וממומחי הפוריות המובילים בישראל ובעולם.