נרצה בכך או לא - לטבע יש חוקים משלו והם לא תמיד מסתדרים עם הרצון שלנו, הנשים, לדחות את גיל האימהות. בפועל, הרבה נשים בוחרות להביא לעולם ילדים בשנות ה-40 ומעלה, ולעיתים מגלות שהרצונות (או האילוצים) שלהן לא תמיד עולים בקנה אחד עם המציאות הקשוחה.
"עם השנים, הגוף שלנו עובר תהליכי התבגרות, וגם הביציות בגוף האישה עוברות תהליך דומה, שגורם להתבגרותן ומשפיע על יכולתן ליצור היריון בעת המפגש עם הזרע", מסביר ד"ר יוסי חסון, מומחה בפוריות והפריה חוץ גופית.
בשנת 2011 נכנס לתוקפו חוק המאפשר לנשים לתרום את ביציותיהן לנשים הזקוקות להן. החוק מאפשר לכל אישה העונה על קריטריונים בריאותיים ונפשיים מסוימים, לתרום את ביציותיה בהתאם לרצונה.
אם שקלת לעבור תהליך של תרומת ביצית או לחלופין קיבלת על עצמך את ההחלטה האלטרואיסטית לתרום ביציות, שימי לב להסבר המפורט של ד״ר חסון, שעונה על כל השאלות הבוערות בנושא – הן מצד התורמת והן מצד הנתרמת.
התורמת
כיצד מתבצע התהליך?
"לאחר שהתורמת עברה בהצלחה את הבדיקות הרפואיות והפסיכולוגיות וקיבלה את האישורים הביורוקרטיים הדרושים, יתאימו עבורה פרוטוקול טיפול – בדיוק כמו אישה העוברת טיפולי הפריה רגילים. המטרה היא לגרום לשחלה לייצר יותר מביצית אחת, כפי שהיה קורה באופן טבעי במהלך הביוץ, כדי שכאשר האישה תגיע לשאיבה – הליך הוצאת הביציות מגופה המתבצע בבית החולים – תהיה כמות ביציות נאה, על מנת להעלות את הסיכויים להשיג עוברים תקינים. ככל שיש יותר ביציות, יש יותר סיכוי שהטיפול יניב עוברים אשר יוחזרו לרחמן של הנשים הזקוקות לתרומה (או לרחמה של פונדקאית במקרה של נשים שאינן יכולות להרות).
"התורמת תוזמן למעקב זקיקים, שבו יעקבו אחר התפתחות הזקיקים בשחלות שלה (שם מצויות הביציות המיקרוסקופיות) באמצעות אולטרסאונד ובדיקות דם הורמונליות. בהתאם לתוצאות המעקב היא תונחה אלו תרופות הורמונליות להזריק, באלו מינונים ומתי, כדי לתזמן במדויק את מועד השאיבה האידיאלי. שאיבת הביציות מתבצעת בהרדמה כללית. לאחר שהביציות מוצאות מגופה הן נלקחות למעבדה, שם הן מופרות בזרע של בן הזוג של הנתרמת או בזרעו של תורם, ומוחזרות לרחמה של הנתרמת (או של הפונדקאית).
"14 יום לאחר מכן, האישה שלגופה הוחזרו הביציות עוברת בדיקת דם, ומתבשרת אם התהליך הצליח וההיריון המיוחל הושג. לתורמת שמורה הזכות להתחרט גם לאחר שנשאבו הביציות מגופה, עד השלב שבו הופרו. מרגע זה, הן נחשבות לעוברים, ושייכות לנתרמים".
מי יכולה לתרום?
"לפי החוק התורמת הפוטנציאלית צריכה להיות רווקה, בת 21 לפחות ובת 35 לכל היותר. לפני שתיכנס לתהליך התרומה, עליה לעבור בדיקות פיזיות מקיפות: בדיקות גנטיות, בדיקה לגילוי מחלות מין, בדיקה אצל כירורג שד, בדיקה של צוואר הרחם, בדיקות לגילוי מחלות מין שונות ובדיקות דם מקיפות. בנוסף, עליה לספק תעודת יושר ממשטרת ישראל, ולעבור מספר ועדות רפואיות וכן הערכה פסיכולוגית מקיפה. בסבב תרומה אחד התורמת יכולה להעביר ביציות לשלוש נתרמות לכל היותר, ובסך הכול היא רשאית לעבור שלושה מחזורי טיפול לאורך חייה, בהפרש של 180 יום ואלך. יש לציין כי כאשר אישה משמשת כפונדקאית, חל איסור חמור להשתמש בתרומה מביציותיה שלה לצורך יצירת ההיריון שהיא נושאת".
מהו הסכום שמקבלים עבור תרומה?
"התגמול עבור הוצאותיה של התורמת והטרחה שבטיפול נע סביב 20,000 שקלים".
מה מצב ההיענות בארץ?
"נכון להיום יש פער עצום בין כמות הביציות המבוקשת לבין הכמות שנתרמת בפועל. ההערכה מדברת על עשרות תרומות בודדות בלבד בכל שנה".
מה גורם לכך שכל כך מעט נשים מסכימות לתרום?
"אני מניח שיש לזה כמה סיבות: ראשית, התורמת אמורה לעבור סדרת בדיקות וטיפולים שמחייבים את התגייסותה הגופנית, לרבות חשיפה להורמונים וסיכון לגירוי שחלתי, דימומים ותסביב שחלתי – סיבוך בשחלה שעלול להצריך ניתוח. כמו כן, השאיבה עצמה מצריכה הרדמה מלאה שאף היא אינה חפה מסיכונים, אם כי זעירים ביותר. שנית, הידיעה שבסופו של דבר התורמת תביא לעולם ילד ביולוגי שלא יהיה שלה אינה קלה לעיכול עבור חלק מהנשים".
מה עושים במקרה שאין מספיק ביציות בארץ?
"כיום, חלק גדול מהזוגות הזקוקים לתרומת ביצית מקבלים אותה מחו"ל. בדרך כלל התהליך אינו דורש מהזוג לטוס – מטיסים את הזרע של התורם וההפריה מתבצעת במדינה הנבחרת. העוברים מוחזרים לארץ וניתן לבצע את תהליך החזרת העוברים בישראל".
הנתרמת
מי רשאית לבקש תרומת ביצית?
"לפי החוק, דורשת התרומה צריכה לעמוד בקריטריונים הבאים:
- עליה להיות תושבת ישראל.
- החל מגיל 18 אשר טרם מלאו לה 54 שנים.
- אישה שאינה מסוגלת להרות בשל בעיה רפואית מביציות שבגופה, או שיש לה בעיה רפואית אחרת המצדיקה שימוש בביציות של אישה אחרת לשם הולדת ילד".
האם לתורמת יש זכויות כלשהן התקפות לגבי הילד?
"לא. יילוד שנולד כתוצאה מתרומת ביצית יהיה ילדה של הנתרמת לכל דבר ועניין. אגב, ראוי לציין שהתרומה היא אנונימית, כלומר זהותה של התורמת אינה ידועה לנתרמת".
מה צריך לעשות כדי להיות נתרמת ביציות?
"יש לפנות לאחת היחידות המוכרות בארץ העוסקת בתרומת ביצית כדי לעבור הערכה רפואית לקראת התהליך. הכנת הרחם לקליטת העוברים שייווצרו מתרומה היא פשוטה יחסית ואינה מערבת זריקות. לאחר שנוצרים עוברים מהתרומה ניתן להכין את הרחם לקליטה בהתבסס על המחזור הטבעי של האישה או בעזרת טיפול בכדורים. כאשר רירית הרחם תוערך כמתאימה לקליטת העוברים תבוצע בתזמון המדויק השתלת העוברים ברחמה של הנתרמת. גם תהליך זה הוא פשוט יחסית ואינו מצריך הרדמה".
מה הסיכוי להרות באמצעות תרומת ביצית?
"היות שפוריות האישה נגזרת בראש ובראשונה מגילה, גיל הביציות הוא הגורם המכריע. לכן אם אנו נעזרים בביציות מאישה צעירה כך שסיכויי ההיריון והלידה מצוינים. מאחר שמכל קבוצה של ביציות שהנתרמת מקבלת קיים סיכוי גבוה להשיג מספר עוברים, הרי שבאפשרותנו לבצע יותר מהחזרה אחת, כך שעקרונית תתכן יותר מלידה אחת כתוצאה מהעוברים שהושגו מהתרומה.
״חשוב לציין שהחוק בישראל ליברלי יחסית והוא מאפשר לכל הנשים שנבצר מהן להרות מביציותיהן לנסות ולהגשים את חלומן ולהפוך לאימהות. החוק מאפשר תהליך של תרומת ביצית גם לאישה נשואה וגם ליחידנית וניתן לבצע תרומה כפולה – גם של זרע וגם של ביצית על מנת להרות״.