כשהילה בן ציון (33) צלמת הריון ומשפחה ממושב גאולים שבשרון, פרסמה לאחרונה פוסט בו היא מזמינה זוגות מאותגרי פוריות לצילומי זוגיות במתנה, היא ידעה טוב טוב מה הם עוברים. בן ציון עצמה אמא לעילם בן ה-9 וחצי ולאייר (כן כן, כמו החודש) בן שנה ותשעה חודשים.
"כשעילם היה בן חמש, בואכה שש, התחלנו לחשוב על ילד נוסף. זה היה פער משמעותי ותמיד הציקו לי מסביב ואמרו לי 'יאללה כבר, תביאי לו עוד אח או אחות, שלא יהיה מסכן', אבל אנחנו לא רצינו", היא משתפת, "היה לנו ממש כיף בתור שלישיה ויחד עם הבניה של העסק החדש שהייתה באותו זמן, זה לא ממש בער לנו ולא תיארנו לעצמנו בכלל שיהיו בעיות כי זה הלך ממש חלק בפעם הראשונה". וכשהיא אומרת 'בפעם הראשונה' היא מדגישה ואומרת שמדובר ליטרלי בפעם הראשונה שהיא ובן זוגה ניסו להיקלט.
אלא שכשהשניים החליטו ללכת על זה, הם גילו שהמציאות שונה ממה שהם תיכננו. "התחלנו לנסות עוד חודש ועוד אחד ונאדה", היא נזכרת, "הרגשתי שזו אולי אני שלא מוכנה, אולי הגוף שלי מקשיב למסרים בתת מודע שאני לא מוכנה להיות אמא לשניים. עשינו הפסקה של כמה חודשים ואז חזרנו עוד פעם לנסות. בסוף השנה טסנו לחו"ל והחלטנו שאם לא ניכנס להריון עד החזרה לארץ, הולכים לרופאת פריון. היינו אופטימיים, תמיד יש את אלה שמספרים שהם טסו ואז כשהם חזרו הם נקלטו באופן טבעי כי הם שיחררו והם בחופשה".
הזוגיות חוטפת כאפה
החופשה הייתה נהדרת, אך היא לא נשאה פרי במישור הפוריות ובן ציון ובן זוגה החלו בתהליך של טיפולי פוריות. "בשנתיים יצא לנו לעשות שלושה טיפולים, אבל זה לא בגלל שלקחנו את זה באיזי, נכנסתי לזה בראבק", היא מסבירה, "העניין הוא שיש לך הפסקה של חודש בין טיפול אחד לשני (אם אין לך עוברים מוקפאים, ולי לא היו אז. בקושי היו לי כאלו ששרדו את היומיים-שלושה כדי לעשות החזרה), והיו גם פגרות בבית החולים, וחודש שהבעל טס לחו"ל אז הלך הטיפול כי לכי תדעי אם הוא יספיק לשאיבה. ואז גם עברנו לרופא פרטי שביקש ממנו לפתוח תיק ומפנה לעוד מלא בדיקות שגם לוקחות זמן, ולעשות חיסון אדמת שדורש הפסקה של עוד חודש... מלא סחבת בקיצור".
"בשורה התחתונה - הזוגיות חוטפת כאפה . אני זו שעוברת את כל זה, אני זו שנתקעת בפקקים כדי להגיע לבדיקות דם, שקמה מוקדם בבוקר כדי לחכות בחדר ההמתנה של מחלקת IVF כדי להיות ראשונה בתור לאולטרסאונד. אני זו שלוקחת את הזריקות, ששותה מיץ סלק ולוקחת ספירולינה. ככל שהזמן עבר עשיתי כבר ממש מחקר ודי מהר הגעתי לרמת ידע של מינימום סטודנט שנה א' לרפואה. ידעתי מה זה איקסי, אנדומטרין, דקא, מצאתי את עצמי זורקת לרופא מונחים רפואיים ושאלות ואז בן הזוג שלי מגיע איתי ביחד לתור לרופא ושואל אותו מה עושים בהזרעה בכלל".
"זה היה כל כך מחזק לשמוע שעוד מישהי הייתה במקומי"
מה שעוד הקשה על בן ציון, זו העובדה שתוך כדי תהליך טיפולי הפוריות ותופעות הלוואי שנלוות אליו - היא צילמה ביומיום זוגות בהריון. "אם לומר את האמת, בהתחלה זה לא הציק לי. במיוחד זוגות בהריון ראשון, כי הייתי שם. אבל זוגות בהריון שני או שלישי...פה כבר היה לי קשה", היא מודה, "פעם אחת הייתי בצילומי משפחה והלקוחה שאלה אותי אם אפשר לעשות תמונה שבעלה מנשק לה את הבטן. לא ידעתי שהיא בהריון, היא לא סיפרה לי בהתחלה, לא היה לי זמן להיערך לזה נפשית לפני הסשן ופתאום היא הפתיעה אותי ככה. היה לי מאוד קשה להמשיך לצלם באותם רגעים".
עם הזמן בן ציון הפכה כבר למנוסה יותר ויותר. "בהתחלה לא הייתי קובעת צילומים ביום של הבטא, כי נערכתי לכך שתהיה תשובה שלילית וידעתי שזה יום שאני נכנסת מתחת לשמיכה ולא יוצאת", היא מספרת, "אחר כך התגברתי גם על זה והתחלתי לשתף. אולי אוֹבר-לשתף אפילו. רציתי להוציא את זה מהסיסטם, לא לתת אפילו לאנשים לתהות בלב למה הם לא עושים עוד ילד. כמעט על כל לקוחה שהגיעה אליי לצילומים הפלתי את התיק הזה, זה היה מדהים לגלות כמה נשים עוברות את אותו מסלול כמוני. וזה היה כל כך מחזק לשמוע שעוד מישהי הייתה במקומי"
"באחת מהפעמים יצא לי לצלם זוג שבא לכבוד יום הנישואין שלהם. האישה סיפרה לי ממש בתחילת הצילומים שהם בטיפולים והיא עוקבת אחרי העמוד שלי די הרבה זמן ותמיד חלמה להגיע לצילומי הריון או צילומי משפחה. היא אמרה שהזמן עובר, ואין הריון או ילדים, אז היא החליטה שזה לא משנה ושהם עדיין משפחה ומגיע להם להצטלם גם בזוג. זה נגע בי מאוד. החלטתי שאני רוצה גם לעשות משהו עבור זוגות שנמצאים במצבנו. שזו קארמה טובה".
"אם זה זורם אז מקשקשים על הטיפולים בין לבין"
בן ציון החליטה לעשות מעשה וכתבה הודעה בפורום פוריות. היא קבעה עם הבחורה הראשונה שפנתה אליה. "יצא לי כבר לצלם בשת"פ ותמיד הייתי בוחרת זוגות או נשים לפי פרמטר של נראות", היא משתפת, "זה תמיד יותר כיף לצלם מישהי שאת מתחברת למראה החיצוני שלה. פה החלטתי שאני לא מסתכלת בתמונת פרופיל ושבא לי שזה יבוא מהמקום הכי טהור שיש. עושה את זה עבורם ולא עבורי. לא בא לי להרוויח שום דבר מהעניין הזה".
לאורך השנים בן ציון כבר צילמה כ-15 זוגות במסגרת הפרויקט הזה וגם השבוע היא פרסמה שוב שהיא מחפשת להגיע לזוגות נוספים שנמצאים בתקופה המורכבת כדי לתת להם את המחווה הזו במתנה. "לפעמים כשאני רואה שכתוב לי ביומן שמחר אני מצלמת בהתנדבות, אני יודעת שזה לא כמו לצלם ולקבל על זה תשלום. אבל תמיד תמיד במהלך הצילומים ואחריהם התחושה היא מדהימה. אם זה זורם לזוג אז כמובן שמקשקשים גם על הטיפולים ואוטומטית זה מחבר ביניכם. אני תמיד מרגישה שעם כל הקלישאה - קיבלתי יותר ממה שהענקתי".
למה את חושבת שזה כל כך חשוב?
"תכל'ס זו לא איזו התנדבות מצילת חיים. אני לא מצלמת תינוקות נטושים (אגב גם את זה רציתי לעשות פעם) ולא עובדת עם אוכלוסייה בסיכון, אבל אני עושה משהו שקרוב לליבי ואני פשוט יודעת עד כמה ההפוגה הזו חשובה לזוגיות. כמו שכתבתי בפוסט - אנחנו צריכים להיות סלע בתקופה הזאת שכל כך הרבה גלים מתנפצים עלינו. ואיך אפשר? אנחנו מדברים רק על טיפולים, חושבים רק על תינוקות, אפילו היחסים מתוזמנים (גם ב-IVF שלכאורה אמור לשחרר את הלחץ...) מה נשאר מאתנו בתור זוג?"
"אני זוכרת שלבן הזוג שלי ולי הייתה פעם מריבה ענקית. בן הזוג שלי אמר לי שאולי כדאי שנפסיק את הטיפולים. שאולי אנחנו לא במקום הכי טוב להביא עוד ילד. זו הייתה תחושת בגידה קשה. אחרי כל מה שעברתי להגיד שאתה לא חושב שאנחנו מוכנים? צרחתי עליו שבשלב הזה אני מביאה ילד איתו או עם בנק הזרע וכבר לא אכפת לי מכלום. בקיצור, עובר עלינו מלא שיט. וקצת קיפחו אותנו כשחילקו רחם פעיל וביציות רעננות. אז למה שאני לא אעשה פרוטקציה לזוגות כמוני? באיזשהו שלב גם התחלתי לדמיין מן רשת הטבות כזאת של נשים בטיפולים. שיפנקו אותנו קצת, מה קרה?".
ואם אתם תוהים איך צילומי זוגיות יכולים לתרום לתקופה של טיפולי פוריות? מספיק להציץ בצילומי המסך המרגשים, ההתכתבויות והתגובות של הזוגות שעברו את החוויה. "אגב", היא מוסיפה בחיוך, "אני די מחזיקה בעצמי בתור סגולה כי רוב הבנות שצילמתי ילדו. חלקם אפילו נמצאות כבר בהריון שני. מה שכן, בתחילת תקופת הקורונה, כשבתי החולים הפסיקו עם טיפולי ה-IVF ואני בדיוק חזרתי מחופשת לידה, חזרתי לשווק את הפרויקט בשיא הכוח. אני זוכרת שזה פשוט זעזע אותי, לחשוב על נשים שגם ככה הזמן דוחק בהן, שחושבות שכל חודש זה החודש הגורלי שבו הן נקלטות, ואז פתאום מפסיקים להן את התקווה הזאת. אני מוצאת את עצמי לפעמים מתייחסת לזה בכזאת קז'ואליות ואני לא מבינה שאנשים אחרים עבורם זה עולם. אין, זאת זכות מטורפת שאני לא קולטת שהיא שלי"
