בסוף השבוע האחרון פרסם ה"דיילי מייל" כתבה לפיה האמהות היחידניות הבריטיות מעדיפות את בנק הזרע הדני. על פי הכתבה מחצית מתרומות הזרע בבריטניה בשנת 2020 הגיעו מחו"ל –כאשר 27% מהתרומות הן מארצות הברית ואילו 21% מהן - מדנמרק. העיתונאי ניק קרייבן ביקר בתעשיית התרומות הדנית ושוחח עם תורמים דנים ועם אימהות בריטיות.
"הסיבה לכך שדנמרק פופולרית כל כך היא בגלל שכאן נוסדה 'קריוס' שהתחילה את הכול וחברות רבות אחרות הלכו בעקבותיה", מסביר דובר "קריוס", "זה גם משהו שאנחנו מאוד רגילים אליו כאומה. דנים רבים גם תורמים דם ואולי זה משהו בתרבות – כי יש מקומות שבהם תרומת זרע לא נתפסת באופן חיובי. זאת פשוט דרך לעזור לאחרים, אנשים אוהבים לעשות זאת והחקיקה הופכת את זה לאפשרי".
איו וולברג, חוקר דני, אמר ל"גרדיאן" בכתבה שנעשתה בנושא בשנת 2018 שסיבה אחרת נוספת היא האנונימיות: "ביטול האנונימיות במקומות רבים בעולם המערבי שינה את המשחק בעשור האחרון. ברגע שהחקיקה שמבטלת אנונימיות נכנסת לתוקף, מספר התורמים יורד". הסבר אפשרי נוסף יכול להיות התשלום, כפי שמזכיר קרייבן בכתבה ב"מייל": "סטודנטים רבים יכולים להרוויח יותר מ-400 יורו בחודש מתרומות קבועות".
הבנתי עכשיו שמלא רווקות שעשו ילדים מתרומת זרע, ייבאו אותו בכלל מדנמרק ואני חושבת שהמדינה צריכה להודות להן על השבחת הגזע היהודי.
ואולי הסיבה להצלחת הזרע הדני פשוטה הרבה יותר, כמו שצייצה אחת המגיבות: "עם של יפי תואר, פאר גנטי שאין לתאר. אם יש לי המלצה אחת לחיים לתת לכן נשים סטרייטיות: סעו לקופנהגן, תורידו טינדר ודומיו ותראו ישועות".