החיים של הילה (השם האמתי שמור במערכת), בת ה-35, התנהלו ממש לפי התכנון: היא עמדה להתחתן עם בחיר ליבה, ושניהם ביחד חלמו על הקמת משפחה. אלא שאז הגיעה הקורונה ושיבשה לשניהם את התוכניות. אחרי תקופת שהות ממושכת בבית, השניים החליטו לפרק את החבילה, והחלומות על הקמת משפחה נאלצו לחזור למגרה.
"חברות מסביבי כבר התחילו לדבר על שאיבת ביציות ושימור פוריות. כיוון שהיה לי זמן פנוי, התחלתי לקרוא ולברר, והחלטתי שאני הולכת על זה", מספרת הילה. אולם, לדאבונה, גם הפעם הדברים לא ממש פעלו לפי התוכניות שלה. שנה מאוחר יותר, לאחר שהצטיידה בידע הרלוונטי, היא הגיעה לגניקולוגית שטיפלה בה כדי להתחיל בתהליך.
לתדהמתה, הרופאה בישרה לה שיש לה רזרבה שחלתית ירודה, ושבעצם אין שום דרך לפתור את זה. הבשורה הייתה קשה לעיכול עבור הילה, והמשמעות הייתה שככל הנראה היא לא תוכל להגשים את חלומה להיות אמא.
"לא הבנתי איך מעולם אף רופא לא דיבר איתי על הנושא או הציע לי לעבור תהליך של שימור פוריות. בגיל 30 אנחנו חושבות שיש לנו את כל הזמן שבעולם להיות אימהות, אבל זה לא תמיד כך. אני חושבת שכל גניקולוג חייב להסביר לנשים על האפשרות לבצע בדיקה לרזרבה שחלתית, כי לא כולן מודעות לעובדה שהיא קיימת, ובסופו של דבר זה עלול לעלות להן במחיר כבד של וויתור על ההורות".
"כשמדובר בהיעדר ביצית או ביצית לא תקינה המדע טרם מצא לכך פתרון"
אז נכון, כפי שהילה טוענת מדובר בבדיקה פחות מדוברת, אך עם זאת, כמעט כל אישה שעברה את גיל 35 נתקלה במושג "רזרבה שחלתית". ד"ר עינת שלום-פז, מנהלת היחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי "הלל יפה", מסבירה מה זה בדיוק אומר. "כל אישה נולדת עם מאגר ביציות קבוע שאין שום דרך להשפיע עליו", היא מסבירה, "כמות הביציות בשחלה מושפעת מתהליכים גנטיים וביולוגים שונים הנקבעים כבר בהיותנו עובריות. הכמות הזאת מכונה 'רזרבה שחלתית'".
ד"ר שלום-פז מסבירה כי במהלך החיים כמות הזקיקים בשחלה יורדת באופן קבוע. "חשוב להבין שהרזרבה השחלתית משתנה מאישה לאישה - ישנן נשים בגיל מסוים עם כמות ביציות גבוהה יחסית וכאלה עם רזרבה נמוכה. מעבר לכך, לצערנו עם התבגרות האישה, כמות הביציות פוחתת ובמקביל גם איכותן יורדת. השילוב של ירידה בכמות ובאיכות מקטינה את הסיכויים ללידת ילד בריא ככל שאנחנו מתבגרות. אמנם, בזכות ההתקדמות הרפואית והטכנולוגית, אנחנו מצליחים לסייע לנשים עם בעיות בפוריות, אך כשמדובר בהיעדר ביצית או ביצית לא תקינה, המדע טרם מצא לכך פתרון".
לדבריה, אמנם הירידה בפוריות היא הדרגתית, אך מעל גיל 37 היא משמעותית יותר. עם זאת, היא מציינת כי ישנן נשים שאצלן הרזרבה השחלתית נמוכה גם בגיל צעיר מ-40, ואת זה אפשר לאתר בזמן.
נא להכיר: הבדיקה שתעזור לך להעריך את מצב ה"רזרבה השחלתית" שלך
כדי להעריך את מצב ה"רזרבה השחלתית", האישה נדרשת לעבור בדיקות שונות המתבססות על בדיקות דם ואולטרסאונד. לדברי ד"ר שלום-פז, אלה כוללות בדיקות דם לפרופיל הורמונלי ו -AMH (הורמון המפורש מזקיקים קטנים בשחלה. ככל שרמתו גבוהה יותר, הרזרבה השחלתית גבוהה יותר). רמת ה-AMH נמצאת במתאם לכמות הזקיקים הנספרת בשחלות בבדיקת אולטרסאונד ורמתו ניתנת למדידה ולבדיקה בכל שלב במחזור החודשי.
בדיקת האולטרסאונד מאפשרת להעריך את מספר הזקיקים הפוטנציאליים הקיימים בשחלה. בדיקת הזקיקים וה-AMH הן המדויקות ביותר. ד"ר שלום-פז מבהירה כי הבדיקות אינן מסוגלות להעריך את איכות הביציות, אלא רק את כמותן.
"אם בסופו של דבר המסקנה היא שמספר הביציות הקיימות בשחלה נמוך מהמצופה לאישה בגיל הרלוונטי, ההמלצה תהיה לשמר את הפוריות באמצעות שאיבת ביציות מוקדם ככל האפשר. המטרה היא לאפשר לה לעשות בהן שימוש ליצירת היריון תקין בסיוע הפריה חוץ גופית במועד שבו היא תבחר לעשות זאת. ניתן לבצע שימור של ביציות או ביציות מופרות, בהתאם לבחירתה של האישה. כאשר מקפיאים ביציות מופרות בד"כ יהיו פחות ביציות זמינות להקפאה, אבל הביציות האלה מעידות על יכולתן להיות מופרות ובעצם על איכותן. מובן שביציות שעברו הפריה לא יהיו זמינות לשימוש עתידי עם בן זוג".
ד"ר שלום-פז מסבירה שמשרד הבריאות מאשר לעבור תהליך זה המכונה "שימור פוריות מבחירה", רק עבור נשים בנות 30-41 ללא תלות במצב המשפחתי או בהתוויה רפואית. כמו כן, היא מציינת כי הטיפול אינו כלול בסל התרופות, וישנם פערים בתשלום בין בתי החולים הציבוריים והפרטיים העוסקים בנושא.
מה כולל תהליך ה"שימור"?
"תהליך הטיפול זהה כמעט לחלוטין לתהליך השגרתי שעוברת אישה בטיפולי פוריות והוא כולל יצירת פרוטוקול ייחודי ופרטני שנקבע על ידי הרופא המטפל. הטיפול נקבע לאחר ביצוע בדיקות דם, מעקב זקיקים, הזרקת הורמונים בהתאם לכמות הזקיקים בשחלה וכו', כל זאת מבלי לסכן את האישה".
אין בהכרח קשר לפוריות
ד"ר יוסי חסון, מומחה לפוריות מבהיר כי כמות הזקיקים או הרזרבה השחלתית, אינם קשורים בהכרח לפוריות האישה. "הפוריות עצמה, כלומר הסיכוי ללדת ילד בריא, נגזרת בעיקר מגיל האישה", הוא מסביר, "מובן שאם מבצעים הקפאה עדיף להקפיא כמה שיותר ביציות, אבל אני חושב שהמסר העיקרי הוא שאם כבר מחליטים לבצע תהליך של הקפאת ביציות עדיף לעשות את זה בגילים יותר צעירים כדי שהתהליך יהיה יותר אפקטיבי. לצד זה, חשוב להבין שגם נשים עם רזרבה נמוכה יכולות להרות, ולכן אין צורך להיכנס לייאוש או בהלה אם זה אכן המצב".
"אנחנו יודעים לומר ששימור פוריות בזמן ובגיל המתאים בדרך כלל יניב תוצאות טובות ויאפשר לכל אישה להתמקד בתוכניות העתידיות שלה בלי לחשוש מהשעון הביולוגי המתקתק", מצטרפת ד"ר שלום-פז, "אני חושבת שמדובר בצעד נכון וחשוב, וכגניקולוגיות העוסקת בפריון ופוריות, אני ממליצה לנשים בנות 30-35, לשקול זאת ואני מקווה שבעתיד יהיה ניתן לאפשר גם לצעירות יותר לבצע שימור פוריות וגם לאפשר למבוגרות יותר לבצע מעל ארבעה מחזורי טיפול. כאמור, ככל שתהליך מתבצע מוקדם יותר, כך עולה הסיכוי להשיג כמות ביציות טובה ואיכותית יותר", היא מסכמת.