השנייה המרגשת הזו, שחוזרת כל כך מעט פעמים בחיים, נחרטת בזיכרון לפרטי פרטים: הפנים של המיילדת, הבכי הראשון, מה לבשתם ומה אמרתם לתינוק החדש, ההמום והמסנוור שלכם.
מיד אחר כך המיילדת מתכנסת לחיתוך חבל הטבור. היא מחייכת לאב הנרגש ומציעה לו לקחת חלק פעיל ולבצע את האקט המרגש בעצמו. אז מה אתם אומרים? לחתוך כאילו אין מחר או לוותר על התענוג המפוקפק? בעד ונגד לפניכם.
נגד: מאיפה הוא יודע איך לעשות את זה?
1. הוא יכול להתעלף. נכון, הוא עמד בגבורה בזעקות השבר שלך בצירים, בבכי ההיסטרי שלך כששמעת שכל הכאב הזה קידם אותך לפתיחה של אצבע וחצי ובנהרות הדם שנשפכו ממך יחד עם התינוק. אבל המראה המרתיע של חבל הטבור, יחד עם התחושה המוזרה של החיתוך וההתרגשות שמסביב עלולים להכריע אותו – לא חבל, אחרי שהוא תפקד כ"כ יפה עד עכשיו?
2. לכו תדעו מה יכול להשתבש. אמנם מדובר בסך הכל בחתיכת חבל לא מעוצבב, אבל לעולם אין לדעת אילו פאדיחות עלולות להתרגש עליכם באווירה הלחוצה של חדר הלידה. מספריים שמחליקים, אבא שנחתך באצבע ונזקק לתפרים – אתם באמת רוצים להפוך לחלק בלתי נשכח מההווי של הצוות?
3. מאיפה הוא צריך לדעת איך עושים את זה? מלבד עיסוי הפרינאום העיקש, אין לבעלך יותר מדי הכשרה במיילדות. ובדיוק כמו שלא היית מבקשת שיעזור למרדים להכניס את האפידורל, יכוון את המנתח אם חלילה היית נזקקת לקיסרי או מבקשת שיעזור למיילדת לתפוס את הראש כשהוא יוצא, תשאירי את הפרוצדורות הרפואיות האלו למי שמקבל עליהן תשלום.
4. הוא צריך לצלם. ולהצטלם. מיילדות ודולות צוברות לא מעט שעות צילום, כדי להנציח את רגע השיא: התמונה המסורתית של אמא מותשת ופרועת שיער, אבא דומע ותינוק קטנטן, מעוך, רטוב ולבן בתמונה המשפחתית הראשונה. כדי לא לפספס את ההזדמנות, ולייצר צילומים כמה שיותר טובים (מכיוון שאין הזדמנות שנייה) – כדאי שיעזוב את המספריים, ויבוא לדגמן ולצלם בעצמו את ההיסטוריה המשפחתית שלכם.
בעד: כי זה מעמד חד פעמי, וגם יופי של תמונה
1. זה הכי סמלי. תשעה חודשים הוא היה שותף חיצוני, עוזר מהצד לך ולבייבי. מביא מה שאת מבקשת, מדבר אליו, מלטף את הבטן – אבל לא חלק ממשי מבחינה פיזית בגידול. ברגע הלידה הוא הופך לאבא, ואקט הניתוק של חבל הטבור רק הופך את זה לרשמי ומסייע גם לבונדינג הראשוני.
2. זה מאפשר למשוך קצת זמן. יש לא מעט הורים שמעוניינים להשהות את ניתוק חבל הטבור עד כמה שאפשר. מכיוון שלא כל בתי החולים בארץ מסכימים עם הרעיון, או לפעמים סתם מתוך הרגל, המיילדות ממהרות לחתוך את החבל – אבל אם תגיד שאתה מעוניין, ורק רוצה רגע לקחת אוויר, לשתות משהו ולעשות איזה טלפון – תוכל לקנות דקות יקרות של זרימת דם טבורי היישר לגוף של התינוק.
3. ככה הוא ירגיש נחוץ. הוא רץ להביא לך שתייה, עשה לך עיסוי והקשיב קשב רב להוראות של המיילדת ללחוץ. הוא עזר לך לקום להתקלח, ניגב לך את הזיעה ועודד אותך כשהרגשת שכבר נגמר לך הכוח. אבל בינינו, טכנית לא הייתה לו יותר מדי תעסוקה בזמן הלידה הזו. תפקיד כזה, אפילו אם הוא אורך רק שניות ספורות, יגרום לו לזכור את הלידה כאירוע שהוא נטל בו חלק פעיל, ולא רק צפה מהצד מבוהל.
4. זו יופי של תמונה. תמונה של אמא לבד, אמא עם תינוק, אמא עם תינוק פלוס מיילדת, ההורים עם התינוק והמיילדת – נדמה שיש רשימת מלאי של תמונות שכל לידה חייבת לספק. תמונה נוספת ברשימה היא התמונה של האבא הנרגש, אוחז במספריים וגוזר סליל לבנבן ומוזר – ולכן, תתגבר על הפחד, ותחתוך. אתה תברך על כך בעתיד.