בתקופת ההריון יוצא לכם לדבר די הרבה על הלידה: איך היא תהיה, כמה זמן היא תימשך, האם תקחי אפידורל או תנסי ללדת טבעי ואפילו איך ייראה הקטן הזה, שמשום מה בתוך הבטן שלך, בואך הצלעות, בכלל לא מרגיש כל כך קטן.
ואז מגיעים לסוגיה מעניינת, גורלית ומורכבת: מה יהיה המיקום של בן הזוג ברגע האמת. האם ישתייך לאנשי הראש, ויהיה צמוד לראש שלך מבלי יכולת לזוז ולראות דברים שאולי לא כדאי שיראה, או שמא לאנשי הזנב, שיעברו צד ויחזו בנס הזה יוצא לאוויר העולם, באופן הכי מילולי שיש.
קחו בחשבון, שלא משנה כמה תדברו על זה לפני, בחדר לידה תמיד קורות הפתעות, אבל כדאי שלפחות תגיעו עם הצהרת כוונות לגבי הפוזישן. בדיוק בשביל זה הכנו עבורכם רשימת נימוקים, שאולי יעזרו לכם להחליט.
הכי טוב שיהיה קרוב אלייך: לא תמיד יוצא משם רק תינוק
1. אומרים שזה מתכון בטוח לסקס גרוע בהמשך. אולי זו אגדה אורבאנית, אבל למה להסתכן? אחרי שהוא יחזה במחזה הנדיר לא בטוח שיהיה לו קל לחשוב על שחזור ההישג, או לתפקד באופן פעיל בשחזור. לכן, כדאי לטשטש ראיות ולדאוג שהמקום הזה ימשיך להיזכר לו כמשהו מוכר וטוב.
2. כי עם כל הכבוד, את החשובה כאן. ואת רוצה שהוא יתרכז בך. שיחזיק לך את היד, שילחש לך באוזן כמה הוא אוהב אותך, כמה את גיבורה ומדהימה והלוחצת הכי טובה שהוא ראה בחייו. וגם שאת נראית מדהים, יפה ומהממת. את תאמיני להכל במצבך.
3. כי זה עלול להיות טראומטי. המיילדות אמנם מכורות לעבודה שלהן, לרופאים לא מזיז לראות קצת דם, אבל לפעמים באמת שהרגע הקסום נראה קצת כמו בית מטבחיים לפני יום העצמאות. לא כולם מחושלים מספיק כדי לעמוד במראה של נהר מי שפיר, נחל של דם ועוד אביזרי תפאורה שמכינים את הקרקע לבוא התינוק. בליווי פסקול של צרחות וצווחות, יש מצב שמדובר במרשם בטוח לפוסט טראומה רצינית. שלו, כן?
4. והתעלפות היא בהחלט אופציה. תתפלאו לשמוע שלא רק בסרטים בעלים פוגשים את הרצפה מקרוב מדי, מהר מדי ובלי להתכוון. גברים ממוצעים לחלוטין עלולים לא לעמוד במחזה ולצנוח – ועל הדרך לגנוב לך את כל תשומת הלב. אם את רוצה שהלידה תתמקד בך, מתחי קו גבול דמיוני באזור המתניים, והודיעי לבן הזוג שאת הקו הזה רשאים לעבור רק אנשים בתפקיד.
5. כי לא תמיד יוצא משם רק תינוק. או דם. במילים אחרות, ללידה יש תוצרי לוואי, שגם עשר שנות נישואין לא יכשירו אתכם להתמודד איתם. לפעמים הגוף שלך מאמץ ביתר התלהבות את ההנחיה "תדחפי כמו בשירותים", ואם זה קורה, עדיף שרק אנשי מקצוע, שרואים כאלה דברים על בסיס יומיומי, יחזו בתוצרת.
איך אפשר לא להסתכל? זו החוויה הכי מדהימה שתהיה לו בחיים
1. שותף מלא לא עובר חצי חוויה. בדיוק כמו שבחופה שלכם הוא לא הלך לנשנש מהבופה, וכמו שבברית את מצפה שלא יתחבא בצד וימרר בבכי בזמן החיתוך, בלידה של הילדים שלכם אין שום סיבה שהתנועה שלו תהיה מוגבלת, שהוא ירגיש ממודר או שהוא יצטרך לקבל דיווחים מהמיילדת. ואם כבר מדברים, רצוי שהיא תהיה עסוקה בכלל בלשמור לך על הפרינאום, ולא בקריינות רצף.
2. כי ככה הוא יכול לעזור. ואת צריכה את כל העזרה שתוכלי לקבל. רגל עליו, רגל על המיילדת ואת באמצע לוחצת כאילו אין מחר. חוץ מזה, עליו תוכלי לסמוך, הוא לא ישקר לך שרואים את הראש בקצה המנהרה, כמו המיילדת שנשבעה שרואים את הראש כבר לפני שלוש שעות ארוכות כנצח.
3. כי לא פייר שהוא יהיה השלישי או הרביעי בתור. המיילדת, הדולה, לפעמים רופא שהזדמן לסביבה, או אפילו כמה סטאז'רים נרגשים – באמת נראה לך הוגן שאבא של הילד, זה שהכניס אותו לבטן שלך, יהיה במקרה הטוב השלישי בתור לחזות בפלא הקטן?
4. כי כדי להביא צילומים טובים, צריך לצאת לשטח. תשאלו כל צלם מתחיל. צילומי אווירה, שמנציחים את הכיור בחדר הלידה בשלל זוויות ואותך נפוחה עם שיער ביום לא משהו הם אחלה – אבל אם אתם רוצים תמונות אותנטיות, אין ברירה אלא לצלם גם מזווית הראייה של המיילדת – הווה אומר, דה ריל ס'ינג.
5. תכל'ס, זו החוויה הכי מדהימה שתהיה לו בחיים. נס הבריאה, רגע השיא, מחזה אלוהי של התינוק שלו יוצא ממך, אז למה לקחת את זה ממנו את האפשרות הנדירה הזו? אגב, יכול להיות שכרגע הוא לא מרגיש ככה, אבל את, אלופה, כבר תדאגי לשכנע אותו.