פעם, ההריון היה כמעט בגדר חידה. הבדיקות היו ספורות ובטח ובטח שאי אפשר היה לדעת את מין העובר עד לרגע האמת בלידה. כיום, המכשור החדיש מאפשר הצצה תלת מימדית על הבייבי כבר מהרגע הראשון, וכבר מתחילת ההריון מאפשר לכם לדעת מה גדל שם בבטן.
יש זוגות שמחכים לסקירה הראשונה יותר מלתינוק עצמו, ולא יכולים להירגע עד שידעו סופית אם יש או אין בולבול. זוגות אחרים, ממש לא רוצים לקבל את הבשורה, גם ככה תוך פחות מתשעה חודשים הם יגלו את זה לבד. האם כדאי לדעת את המין לפני הלידה? קבלו נימוקים בעד ונגד:
בעד: כי עדיף שתגלו לבד, ותעצבו את החדר בצבעים אחרים מצהוב
1. כי גם ככה בסוף ייפלט לרופא. גם אם תבקשו מממנו אינספור פעמים ותצהירו שאתם ממש, אבל ממש לא מעוניינים לדעת את המין, תמיד תהיה שנייה אחת של היסח הדעת, בה הוא יפלוט למזכירה משהו בנוסח: "תרשמי, נצפה שק אשכים". כל המאמץ ירד לטמיון, ואת הרגע המרגש של ההכרזה בסקירה הראשונה כבר הפסדתם. ומה תספרו לתינוק כל החיים, שבגלל האשכים שלו נהרסה לכם ההפתעה? עדיף כבר לדעת לבד.
2 . כי איך תוכלו לבחור לו שם? כל הוויכוחים הכי גדולים בתקופת ההריון לא מגיעים לאפס קצהו של הדיון בדבר השם העתידי של התינוק. גם ככה בתקופה הזו הזוגיות לא להיט, אז לריב עם בעלך על שם לבת כשבסוף בכלל ייצא לכם בן? חוץ מזה, לבחור היום שם זה לא עניין פשוט ומצריך התערבות של בעלי מקצוע שונים: נומרולוגים, מיסטיקנים, קבליסטים שעוסקים במלאכה צריכים זמן (וכסף) בשביל לקבוע את השם הכי מתאים לאוצר. אין ספק שידיעת המין תחסוך לכם הרבה זמן, כסף ודרמות מיותרות.
3. כי אתם רוצים להכין את החדר. צהוב זה יופי של צבע, באמת. אבל חדר צהוב, בגדים צהובים ולגיוון: כובע צהוב עם פסים ירוקים יכול להיות קצת יותר מדי (במיוחד אם התינוק שלכם בעצמו קצת צהוב אחרי הלידה, אז מתקבל לוק ממש לא משהו). מבט מהיר בחנויות התינוקות מלמד שפריטי היוניסקס די משמימים. גם אם אתם לא מתכננים על סוכרייה ורודה או מלח בכחול בייבי, יהיה לכם קשה לעצב את החדר, או את הקולקצייה לתינוק, לפני שהוא נולד. ואז לכו תעשו את זה אחרי הלידה.
4. כי אתם מדברים עברית. באנגלית הייתם פשוט יכולים לקרוא לו בייבי, והערפול המיני היה נשמר. אבל מה לעשות שאתם מדברים עברית, וכל האנשים סביבכם מדברים עברית, שפה שדוגלת בזכר ונקבה. כשההריון והבייבי הם הנושא המרכזי בכל השיחות בכל המעגלים, יהיה לכם קשה מאד לדבר עליו מבלי לדעת את המין וככל הנראה תקלעו למצבים לשוניים מסובכים. אז או שתצטרכו לעבור לדבר על העובר בסביל או שתצטרכו לעבור נושא (קשה עד בלתי סביר), לא קשה לכם מספיק גם ככה?
נגד: כי ממש אין לכם כוח להפחדות מיותרות ומה רע בלהיות מופתעים?
1. למה לא למתוח את גורם ההפתעה לשיא? גם ככה את כבר יודעים הכול - כמה היא/הוא שוקלים, מה האורך המדויק שלו/ה, מה אורך עצם הירך ומה היקף הבטן. לא כדאי להשאיר משהו משהו קטן שיישאר בערפל? זה בדיוק הזמן להכניס קצת ריגוש לחיים, עם איזו קריצה קטנה לפעם, לפני היות האולטרסאונדים והמוניטורים. ומכיוון שלא להיבדק בכלל זה קצת מפחיד, אפשר להיבדק בלי לדעת את מין היילוד. ככה יהיה לכם גם סוד וגם ריגוש, איזה כיף?
2. כי אתם רוצים להשאיר את כל האפשרויות פתוחות. ולתת לילד שלכם את המנעד הרחב ביותר לגיבוש האישיות. ברביות, אופנועי צעצוע, תחפושות נסיכות של דיסני במחיר מופקע, אוטו עם שלט במחיר מופקע לא פחות- לילדים שלכם עוד יהיה כל כך הרבה זמן ליהנות מנפלאות המשטור המגדרי של החברה המערבית. אז אולי כדאי לתת להם (ולכם) לפחות תשעה חודשים של מנוחה. ושכל עושי הפרצופים על החולצה הורודה לבן או מכנסי המלח לבת ירגיעו.
3. גם ככה כולם מפחידים אותך. אולי זה את, אבל מאז שאת בהריון נראה ש"באס את היולדת" הפך לסוג של ספורט. אחד הנושאים החביבים ביותר על אנשים, אחרי יממות בחדר לידה ופטמות קרועות, הן הפחדות מבוססות מגדר: "בנים ישנים פחות", "בנות בוכות יותר", "לבנים יותר קשה להיפרד מהאמא", "בנות יעשו לך את המוות". לך מספיקות הדאגות הנוכחיות (כמו איך את מגיעה למזגן הקרוב במהירות האפשרית) וממש לא בא לך להוסיף דאגות עתידיות. את לא רוצה לדעת מה מחכה לך, שתגיעי לגשר תעברי אותו. או שתקפצי ממנו. תלוי.
4. כי עד ההריון לא האמנתם בעין הרע. אבל איך שנכנסתם להריון אתם מוצאים עצמכם מתייחסים ברצינות לכל אמונה תפלה על עין הרע, ועוד באדיקות שלא הייתה מביישת גם את הבאבא סאלי. אז אולי בתקופות רגילות לא הייתם חושבים פעמיים, אבל עכשיו אתם רוצים להיות בצד הבטוח, לכל מקרה שלא יבוא. ומה שיבוא - ברוך הבא. בעזרת השם, חמסה חמסה טפו טפו טפו, העיקר שיהיה בריא.
>>זה בן או בת? שיטות משעשעות וממש לא מדעיות לגילוי מין העובר