הגוף הנשי משתנה הרבה יותר מזה הגברי במהלך השנים, והלידות שהוא עובר הן חלק גדול מזה. הבלוגרית הולי אקמן בקר, אם לשניים ונשואה לרופא, שנוהג להציץ בבדיקות האולטרסאונד שהיא עושה כחלק מהממוגרפיה השנתית שלה. השנה, כשהביט בתוצאות, שמה לב שהוא מתעכב, ונבהלה. ״קרה משהו? הם פספסו משהו?״ שאלה, והוא ענה: ״תסתכלי כמה החזה שלך היה יותר גבוה פעם". ההערה הקטנה הזאת, שהצליחה ברגע להטריף את האם מזעם, הביאה אותה לבחון את נושא החזה המשתנה, ומשתלבת עם דימוי של בלוגרית נוספת, והתוצאה משובחת.
"אני ממש מקווה שאתה צוחק, אמרתי לו ותהיתי אם זו עילה לגירושין", כתבה בפוסט החשוף שהקדישה לנושא. "היה לי חזה קטן וזקוף רוב חיי, גם אחרי ההנקה. או לפחות זה מה שחשבתי. כשהבטתי בבעלי עובר בין הצילומים על המסך, לא יכולתי שלא להכיר בעובדה שהוא צודק. אפילו ברנטגן אפשר היה לראות שהחזה הזקור שלי מתחיל ליפול. איזה באסה. סופו של עידן וכל זה. התחלתי להרגיש מדוכדכת, אבל אז הרגשתי מבוכה על כך. הם רק שדיים, לא?"
אלא שאז נתקלה הולי באיור של אמנית אוסטרלית בשם ג׳ורג׳י, וחשה פחות לבד ופחות מטופשת על הרגשות הקשים שחשה. לציורי ילדותיים של חזה במצבים מצחיקים: לפני הילדים, בהנקה ואחרי ההנקה, צירפה את הטקסט: "לאחרונה גמלתי את הבן השני שלי נחרדתי לגלות שהחזה שלי הצטמק", כתבה הבלוגרית בכנות. "אחרי ששוחחתי על כך עם חברות הבנתי שאני לא לבד, וזה מה שגרם לי ליצור את הפוסט בבלוג, שהאיור מתוכו הפך לוויראלי". מסעם של הציצים המתואר פה מתחיל בצמד צעיר וזקור, עם פטמות הנושאות מבט אל השמים, ממשיך בשני בלונים תפוחים בזמן ההריון, מתקדם לעבר חזה מבולבל ולא אחיד בהנקה ומסתיים בשתי פטמות המביטות אל הקרקע, כשהכל נגמר.
"זה גאוני וטראגי", מסכמת הולי. "זה גם מאוד אמיתי וכנראה בגלל זה הציור תפס וגם הפוסט שלי. כל כך הרבה אמהות מזדהות עם התחושה הזו ומעידות שחוו לפחות שניים מהדימויים המתוארים, אם לא יותר".