כשאבישי נולד ניסו להזהיר אותנו מטעויות נפוצות שהורים לילד ראשון נוהגים לבצע, אך אנחנו לא היינו פתוחים לקבל את העצות. חשבנו שאנחנו יודעים יותר טוב מכולם ושאנחנו הולכים להמציא מחדש את עולם ההורות.
אז עכשיו אחרי שעשינו את כל הטעויות, החלטתי לנסות ולהזהיר אחרים. אפשר לנסות וללמוד מהמקרה שלנו וכמובן שאפשר להתעלם ולשלם את המחיר מאוחר יותר, כמו רבים וטובים.
להרדים על הידיים: הבעייה שהוא גדל ואני נשארתי אותו דבר
1. החטא: להרדים את אבישי על הידים תוך כדי הליכה ונענוע.
זה התחיל בתמימות. מתוך הרצון שלי להקל על אבישי להירדם (כשהוא בכה) וגם מתוך רצון להתחבר אליו ולהרגיש אותו. בשלושת החודשים הראשונים זה היה נחמד. הבעיה היא שככל שחלף הזמן אבישי הפך כבד וארוך ואילו אני נשארתי כשהייתי ובשל כך סבלתי מכאבי גב נוראיים.
העונש: אבישי לא יודע להירדם לבד ואני סובלת עד היום מגב דואב. אבישי כבר בן שנתיים ואנחנו עדיין מנסים לתקן את הטעות. יש אומנם שיפור, אך הסוף עדיין הרחק באופק.
2. החטא: מזרן מיוחד ויקר להחריד למיטה הראשונה.
המוכרת הסבירה לנו במפורש עד כמה הבד הנושם של המזרן יציל את חייו של בננו, וכיצד הוא מצמצם את הסיכוי למוות בעריסה, בנוסף לכך המבנה הארגונומי של המזרן יתמוך בגבו על מנת שלא יסבול בבגרותו מכאבי גב ועקמת. מי יכול להתנגד לטיעונים שכאלו? ההפרש במחיר, רק 899 ש"ח. מה הם 899 ש"ח לעומת חיי תינוקנו הרך?
העונש: אבישי סירב להשלים עם המעבר מהמזרן הנעים והנח שהיה לו בעריסה, אל המזרן הקשה שבמיטתו החדשה, ומכיוון שעלינו על הטעות מאוחר מידי, עבר הזמן שבו עדיין יכולנו להחליף את המזרן בחנות ואבישי כבר עבר לישון במחיצתנו. למזרן שלום.
3. החטא: לוותר לאבישי כשסירב לטעום מאכלים שונים מגיל 4 חודשים.
כשראיתי את הבן של חברה שלי אוכל בגיל חצי שנה פיסות קטנות של עוף ותפוח אדמה, נמלאתי קינאה. אנחנו לא התמדנו מספיק כשאבישי סירב לטעום ולא שילבנו בארוחות שלו טעמים ומרקמים שונים כבר בשלב מוקדם.
העונש: כיום אבישי מסכים לאכול רק קוטג', אורז ופסטה. הוא לא מוכן לגעת בבשר, ירקות ופירות. גם לא בשוקולד.
4. החטא: מכשיר ניטור נשימה לתינוק, או בשמו המוכר "בייבי סנס".
מהרגע שקנינו אותו הוא לא הפסיק לצפצף – כשאבישי במיטה, כשאבישי לא במיטה, כשאבישי ישן, כשאבישי משהק. באחד מהלילות פשוט לקחתי את המכשיר והעפתי אותו מהבית.
העונש: חודשיים של שינה מקוטעת והרבה דפיקות לב מואצות.
5. החטא: לקנות עגלה ראשונה ב- 4500 ש"ח.
רוב העגלות המשולבות כבדות ומסורבלות וישמשו אתכם רק בשנה הראשונה. לאחר מכן עוברים לטיולון קל משקל ותנועה. אין צורך להשקיע בעגלה יקרה כל כך, ניתן למצוא עגלות זולות בהרבה ואיכותיות לא פחות או לחפש עגלה מיד שניה.
העונש: מינוס קל בבנק וכאב לב, לאחר שנה מבינים שהעגלה היקרה כבדה ותפקודה כטיולון לוקה בחסר וזאת למרות ההבטחה של המוכרת שהעגלה תלווה אותנו עד שהעולל יהיה בן 3.
קניית בגדים לתינוק לפני הלידה? לא רעיון טוב
6. החטא: לקנות לאבישי בגדים לפני שהוא נולד.
לא התאפקנו (בכל זאת התחיל סייל החורף) וכחודש לפני הלידה קנינו לאבישי בגדים רבים לחצי השנה הראשונה.
העונש: לאחר הלידה הסתבר שכמעט כל הבגדים לא התאימו לנו. אני עם זוג ידיים שמאליות לא הצלחתי להלביש את אבישי בבגדים שלא היה להם פתח מספיק רחב לראש, ובגלל שאבישי נולד קטן הבגדים הרגילים היו גדולים מאוד כך שהיינו צריכים לקנות בגדים קטנים במיוחד ועד שכבר גדל, כמעט ולא היה צורך בבגדי חורף (בטח שלא בכמות כזו).כתוצאה מכך נותרנו עם ערמת בגדים עצומה שלא נעשה בהם שימוש.
7. החטא: מעודד זחילה (מסתבר שיש דבר כזה ואנחנו גם קנינו אותו)
לא משנה עד כמה מעודד הזחילה שר וניגן לאבישי, נצץ והבהב באור יקרות, זה לא עודד את אבישי לזחול לעברו. כשכבר יצא להם להיפגש מידי פעם בנסיבות מפתיעות, זה עודד את אבישי לאכול את מעודד הזחילה, לרייר עליו ומידי פעם לבכות כשהמוזיקה פסקה. מה שבסופו של דבר עודד את אבישי לזחול היה בקבוק ריק של מים מינרלים שהתגלגל על השטיח.
העונש: שולי – מעודד הזחילה תופס מעט מקום ומעלה אבק בחדרו של אבישי.
8. החטא: לקנות המון בובות פרווה רק בגלל שזה חמוד.
פו הדב, חזרזיר, עוגיפלצת, פינוקי, איה, פיל נפיל, טינקי ווינקי, אופסי דייזי וזו רק רשימה חלקית. בכל פעם חשבתי לעצמי "אוי, אבישי כל כך ישמח. אני אקנה לו". התגובה של אבישי היתה: שימחה שנמשכה שלוש דקות על כל בובה שקיבל.
העונש: חדר מלא בבובות פרווה מאובקות.
9. החטא: להוציא את אבישי מהעגלה בכל פעם שהוא בוכה.
זה אולי נשמע אכזרי, וגם אני הסתובבתי בעבר בקניון עם מבט נוזף בהורים שלא הרימו מיד את תינוקם עם הציוץ הראשון, אבל בכל זאת, במחשבה לאחור לא צריך להיכנס לפניקה מכל שטות.
העונש: היום כשאבישי בן שנתיים ועדיין לעיתים מתקשה להבין מהי דחיית סיפוקים אני מסיקה מכך שכנראה אין לזה גיל נכון, הכי טוב להתחיל מוקדם ככל האפשר.
10. החטא: לקחת את אבישי לרופא בשל כל בעיה קטנה.
איש לא יכול להרגיע אמא היסטרית שבטוחה שבנה סובל ממחלה נוראית, אבל בכל זאת יש דברים שצריך להבין – לא כל יציאה נוזלית היא שילשול, לא כל עקיצה של יתוש היא פריחה נוראית, לא כל נזלת היא דלקת ריאות ולא כל "אפצ'י" הוא שפעת.
העונש: בדרך כלל של הרופא. אבל אם מה שמרגיע אמא לילד חולה זה ללכת לרופא שוב ושוב, אז זה שווה את זה.
הכותבת היא מחברת הספר "כמה רחוק את מוכנה ללכת", בהוצאת כנרת זמורה ביתן
לטור הקודם של מאירה: פנו דרך, התינוק שלי עם חום