"הייתי בשבוע 37+4, עם עובר פעלתן מאוד. לא היה כמעט רגע ביום שבו לא הרגשתי אותו זז, אבל כשהנער ההוא התנגש בי, בבת אחת הפסקתי להרגיש תנועות. הוא התנגש בי ישר בבטן, וכמובן שנבהלתי מאוד. הייתי בטוחה שאיבדתי את התינוק, שאני הולכת ללידה שקטה, ללדת עובר מת, חס וחלילה. הזמינו לי מיד אמבולנס וטסנו לאיכילוב, למיון יולדות".
מיד כשהגיעה לבית החולים עברה שרית סדרת בדיקות מקיפה. "כל הזמן צעקתי שכואבת לי הבטן, והדבר שהכי חששו ממנו הייתה היפרדות של השליה (מצב מסכן חיים, שעלול להסתיים בדימום כבד ובמוות של האם והעובר, ר.ש). זה הדבר הראשון שבדקו, ולמזלי הכל היה במקום. בדקו לי פתיחה, שלא הייתה משמעותית, אבל במוניטור ראו שהדופק של העובר אטי, והבינו שהוא במצוקה".
שרית אושפזה במחלקת טרום-לידה, וקיבלה טבליות פרופס, שאמורות לרכך את צוואר הרחם ולגרום לצירים להתחיל. "במשך 72 שעות ניסו להתחיל לידה, אבל זה לא עבד. בשלב מסוים אחת הרופאות בדקה אותי, ואמרה שהפתיחה 1.5 וכדאי שייקחו אותי לחדר לידה, לקבל פיטוצין שיזרז ויחזק את הצירים. כנראה שהבדיקה הזיזה משהו, כי מיד אחריה הפקק הרירי יצא, ובבדיקה לאחר מכן הפתיחה כבר הייתה 3.5".
"אני כועסת עליו מאוד, הוא לא עצר אפילו לראות אם אני בסדר, פשוט המשיך לנסוע. רצו אחריו, ולא הצליחו לתפוס אותו. חשוב לי שהורים ילמדו את הילדים שלהם לרכב כמו שצריך, ושרוכבי אופניים ואופנים חשמליים ייזהרו. סעו בשבילי אופניים, אל תשתוללו וגם אם חלילה פגעתם במישהו - תהיו בני אדם, תעצרו לוודא שהכל בסדר. שיהו לכולנו ימים שמחים ולידות טובות בידיים מלאות".
