האחד בינואר 2017 הוא יום שלמאר אוסטין לא ישכח במהרה. ביום הקודם, היום האחרון של 2016, אשתו לינדסי הרגישה צירים. זהו הריון חמישי אך מאחר שעד לא מזמן היה למאר איש צבא, הוא פיספס את כל הלידות של ילדיו. כעת, בפעם החמישית שזה קורה, הוא החליט שלא לעזוב את לינדסי לרגע. לשם כך היה עליו לבקש מהבוס שלו בחברת השמירה בה הוא עובד שיתן לו יומיים חופש. התינוק, קיימן, היה לתינוק הראשון שנולד בניו המפשייר בשנת 2017, אבל ההחלטה לפספס עבור האירוע שני ימי עבודה עלתה ללמאר במשרתו.
"חשבתי שאני צריך לעשות את מה שאני מרגיש שנכון למשפחתי", הוא מסביר. "למרות שזו הייתה עבודה חדשה ותקופת נסיון בת שלושה חודשים שעוד לא הסתיימה, הגעתי לכל המשמרות שלי לפני האירוע הזה, אבל באחת בלילה קיבלתי סמס בו נכתב שפוטרתי בגלל שלא הגעתי לעבודה. הסתכלתי על ההודעה ואמרתי: וואו. אוקיי, סבבה. התמקדתי באשתי ובבן הקטן שלי". הסיפור תפס את תשומת לבה של העיתונות המקומית, ולמאר הפך ברגע לסמל לאבהות חדשה, מקריבה ואוהבת. גם התקשורת העולמית שיתפה את המקרה, ואז החלו הצעות העבודה לזרום.
בעלי עסקים רבים בקונקורד, ניו המפשייר, החליטו לרכב על הסיפור, ומצא חן בעיניהם איש המשפחה המקסים, והציעו באופן פומבי הצעות עבודה אטרקטיביות, את אחת מהן בוחן עכשיו למאר ברצינות: דני בודין, מנהל מפעל למוצרי חשמל בעיר, הזמין את למאר להתמחות במפעל שלו לאחר שקרא את הסיפור בתקשורת. "זו העבודה שאני מתכוון לקחת", אומר למאר, שקיבל גם תרומות כספיות מזרים. "אני לא חושבת שצריך לדרוש מאנשים לבחור בין המשפחה לעבודה", אומרת שרה פרסצ׳ינו, עורכת דין שסיפורו של למאר נגע ללבה והחליטה לתרום לו כסף ולפתוח עבורו עמוד מימון המונים. בינתיים גייס העמוד מעל 6,000 דולר.
"אני לא מתחרט על דבר", אומר למאר בעודו חובק את בנו התינוק וזוכה לאהבת ההמונים שלא מפסיקה להגיע מרחבי הרשת והעולם. "אני לא מוריד את הצמיד ששמו לי בבית החולים. אני אב גאה ואמשיך לענוד אותו כדי שיזכיר לי את היום המיוחד בו בני נולד. אענוד אותו עד שייפול מעצמו".