לשמחתי הרבה, זכיתי בהריון מהחלומות. לא סבלתי מבחילות, הקאות, צרבות או בצקות, והיה לי ברור שברגע האמת, אני רוצה לידה טבעית עד כמה שניתן. מאוד רציתי "להרגיש" הכול ולהימנע מאפידורל. משהו בחומר ההרדמה מאוד הפחיד אותי.
בשבוע 40, התייצבתי למוניטור השגרתי ונשלחתי חזרה הביתה. הייתי כבר מוכנה להוציא אותו החוצה, ומכיוון שאמרו לי שחוף הים מזרז לידה – יום למחרת הייתי הראשונה בתור לים. זה לא עזר.
שוב נסעתי לבדיקות מוניטור שגילתה האטת דופק במהלך הצירונים שהתחלתי להרגיש. אושפזתי ללילה בבית החולים לצורך מעקב, אבל יום למחרת – דבר לא קרה ושחררו אותי הביתה.
חלף עוד יום, ובשעה חמש בבוקר, התחלתי להרגיש שהצירונים מתגברים לצירים כואבים יותר. משכתי קצת בבית, וכעבור שעה וחצי יצאנו לכיוון בית החולים. התקשרתי לאבא שלי שיתכונן, ומיד אחר כך, גם הכנתי את עדה המדקרת.
בשעה שמונה בבוקר, נרשמה פתיחה של אחת והודיעו לי שאני נשארת בבית החולים. לקראת 12:00, הגיע אבא שלי ביחד עם המדקרת והתחלנו ליהנות. מיד הופקדתי בידיה העולות, היא עשתה לי עיסוי, קצת דיקור והופ – קפצתי לפתיחה של 4 ועלינו לכיוון חדר הלידה.
נכנסנו אני, בן זוגי, אבי ועדה המדקרת. המשכנו בעיסויים, תרגלתי נשימות ואפילו נרדמתי קצת. כשפתחתי את העיניים גיליתי שהמיילדת התורנית היא המדריכה מקורס ההכנה ללידה. כבר כשנכנסה למשמרת – אמרו לה שיש פה יולדת שלא רצתה חדר בלי חלון. היא כבר ידעה שזו אני.
16:30: איתמר, הגוזל הקטן, יוצא לאוויר העולם. במהלך ההריון קראתי שאם מניחים את התינוק מיד כשנולד על הפס שנוצר לאורך הבטן - הוא "זוחל" למעלה לינוק, והיה לי ברור שאני חייבת לבדוק אם זה נכון. המיילדת הניחה אותו על הבטן והוכיח שזה אמיתי לגמרי. זה היה מדהים!
אם ילדת פעם, גם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il
תגובות