נכון כשאת בחדר לידה, נאנקת מכאב, חרדה מהבאות, מרגישה שאת חשופה לעיני כל – את לא בדיוק תוהה מה המיילדות חושבות על האיברים הפרטיים שלך. הן הרי ראו אלפים כאלה, ובינינו – כנראה שלא המצאת שום דבר. אבל למיילדת אחת היה ממש חשוב לשתף אותנו מה באמת היא וחברותיה למקצוע חושבות עלינו, או יותר נכון – על הוואגינה שלנו. אותו איבר מסכן שנכתש בזמן שתינוק מנסה להגיח ממנו.
המיילדת פרסמה את ממצאיה באתר האוסטרלי mamamia, אבל בחרה להישאר בעילום שם. וזה מה שהיה לה להגיד:
"אני חושבת שיש חוסר הבנה ממש קיצוני בקשר למיילדות, משהו שמגיע מזה שלידה היא דבר כל כך פרטי, ואנחנו המיילדות חולקות כל כך הרבה רגעים אינטימיים עם נשים שיולדות. יש נשים שאומרות לי 'את כבר ראית הכל' או 'כשאת יולדת תינוק אז הכבוד העצמי שלך פשוט עף מהחלון', אבל האמת היא שזה הכי רחוק מהאמת. ומאחר שאנחנו המיילדות מבלות הרבה מאוד זמן מסביב לנשים עירומות שדוחפות תינוקות מתוך הגופות המדהימות שלהן – אני מקבלת את התחושה שאותן נשים מרגישות שאנחנו מנתחות את האנטומיה שלהן, או אפילו זוכרות אותה.
"פעם טיפלתי באישה שמאוחר יותר גם הפכתי לחברה שלה, אחרי שהילדים שלנו הלכו לאותו בית ספר. הרבה אחרי שהיא ילדה, שמתי לב שיש לה קעקוע על הרגל ואמרתי לה 'זה קעקוע יפה'. התגובה שלה הייתה משהו כמו 'לא שמת לב אליו כשילדתי את התינוק שלי'. ובכן לא, לא שמתי לב לזה אז. האמת שהייתי די עסוקה עם להקשיב לפעימות הלב של התינוק שלה ולוודא שחלל הלידה שלה היה נעים ונוח, ובדקתי את הטמפרטורה של המים בבריכת הלידה והייתי עסוקה בלכתוב ולמלא טפסים.
"כשאת נכנסת לעולם הלידה בתור אמא, לוואגינה שלך אין באמת זהות שמישהו אמור לזכור. אלא אם כן יש לה רמקולים, אורות מהבהבים והיא מכוסה כולם ביהלומים – אז בטוח נבחין בה. אני יודעת שאני בטח נשמעת קצת מטופשת, אבל זה נכון – תשאלו כל מיילדת. היא רואה תעלת לידה וצוואר רחם, היא רואה שכבות של עור ושרירים, היא רואה איבר מדהים, כל אחד מהם יוצא דופן אבל כולם אותו דבר. אני מתכוונת שכן, אני רואה ואגינות כל הזמן, אבל אני לא באמת שמה לב או מתייחסת לאיך שהן באמת נראות. ברגע שאישה הסכימה שאבדוק את צוואר הרחם, שאראה באיזו פתיחה היא או שאבדוק אם המים ירדו בעזרת ספקולום – מיילדות ורופאים מבצעים את המשימה הזו בלי שהוואגינה בכלל נספרת אצלם.
"ברור שאנחנו רואות את הגוף, אבל אנחנו בהחלט לא מבלות ולו שנייה אחת במחשבה על השפתיים החיצוניות שלך, או הישבן, או השדיים בטח ובטח שלא זוכרים אותם. אני מניחה שזה קורה בגלל שאנחנו רואות כל כך הרבה, ואנחנו מאוד רגילות לחגוג את המגוון הנשי העצום, ולדאוג ולטפל בנשים. הרוב הגדול שלנו הוא נשים.
"אל תבינו לא נכון – אני נותנת לוואגינה 200 אחוז ריספקט! החור הקטנצ'יק הזה יכול לעשות דברים ממש מופלאים. אנחנו אוהבות ומכבדות את הוואגינה באשר היא – אבל זה לא אומר שאנחנו בוהות, מנתחות, או זוכרות משהו ממנה.
"אז, אם ילדת, או את עומדת ללדת, או את רוצה ללדת יום אחד, זכרי – אנחנו לא רואות אותך בתור מישהו עירומה, מודעת לעצמה ומחפשת פרטיות. אנחנו פשוט רואות אישה יולדת, אנחנו מקשיבות ללב של התינוק הקטן שלך, אנחנו שומרות על מרחב הלידה שלך נעים, ממלאות טפסים ודואגות לך – ביום שבו החיים שלך משתנים לנצח".
>> מה קורה כשאין כימיה עם המיילדת?