למרות שנשים יולדות כבר אי אילו שנים, הנוכחות של בן הזוג בחדר הלידה היא דווקא עניין חדש למדי. עד לפני כמה עשרות שנים - ובחברות מסויימות, ממש עד ימינו אנו - לא מקובל שגבר ישהה בחדר הלידה, שנחשב לטריטוריה נשית, ולמעשה: עד שהלידות עברו מהבתים לבתי חולים, בדרך כלל מי שליווה את הלידה באופן מקצועי היו מיילדות בלבד, בלי רופאים.
כיום, הרוב המוחלט של הגברים נכנסים עם נשותיהם לחדר הלידה, ואפילו גברים שמנועים מלגעת בהן בזמן הלידה מטעמי דת נמצאים מחדר ותומכים (או מפריעים) מרחוק. איך זה משפיע על הזוגיות? קשה לדעת, וכמובן שאצל כל זוג יש עוד הרבה משתנים שלא קשורים לאותן שעות מיוחדות בחדר הלידה. מה שאנחנו כן יודעים הוא שזה מצטלם לא רע בכלל.
"אפשר ללמוד המון על הזוגיות מההתנהלות של הזוג בחדר הלידה", אומרת דנה אופז - צילום מלידה. "למרות שזו סיטואציית קיצון, שמתקיימת לאורך זמן קצוב, הדינמיקה מאוד מועצמת, אפשר לראות את כל המטענים, הנקודות הרגישות וגם הנקודות המחברות. ברור שלפעמים רואים חיכוכים או אי הבנות, אבל יש זוגות שממש גורמים לי להעריך אותם ואת הזוגיות שלהם, ברגעים הקשים והמרגשים האלה. יש מבטים שאני קולטת דרך המצלמה וממש מרגשים אותי בזמן אמת, וכמובן אחר כך, כשאני עוברת על החומר שצילמתי".
איך מגיבים בני הזוג לנוכחות המצלמה ברגעים האלו? "היו מקרים שהבעל הרגיש קצת נבוך, באחת הלידות הבעל לא הסתכל למצלמה כל הלידה, אבל זה מקרים בודדים - בד"כ ההחלטה להזמין אותי ללידה היא של שני בני הזוג, ואין חומות או קושי. יכול להיות שהחצי שעה הראשונה תהיה קצת מביכה או מאופקת, במיוחד אם לא נפגשנו לפני, אבל זה עובר והם באמת שוכחים שאני שם ומתנהגים הכי רגיל".
כדי להגיע לתוצאה אותנטית, דנה לא מנחה את הזוגות בזמן הלידה, ומתפקדת כזבוב (עם מצלמה) על הקיר. "אין לביים, זה לא צילומי חתונה. אני לא אומרת להם איך לעמוד או לאן להסתכל, אלא רק תופסת את הרגעים שצריך לתפוס - כדי שהם יוכלו לזכור אותם כל החיים".