סביב אירועי שנת החיים הראשונה של הילד נוצרת לא פעם טלטלה גדולה, מרגע היווצרות ההיריון, בלידה וגם בתקופה שמגיעה בעקבותיה, שלא דומה לשום דבר שהכרנו. מי שבעיקר חווה את הטראומה זוהי האם ובעקבותיה גם העובר או היילוד, ולפעמים חווה אותה גם האב. באילו מקרים נוצרת טראומת לידה, איך היא משפיעה על המשך חיינו וכיצד נוכל למנוע אותה במידת האפשר?
"טראומות לידה משפיעות על כל רובד בחיים", אומרת חגית בן שחר, בעלת קליניקה לטיפול ומניעה בטראומת לידה, "יש עשרות ומאות אלפים שמסתובבים איתן, ללא מודעות לכך. כאשר הטראומות הללו לא מטופלות אצל אנשים מוסמכים, הן יכולות להימשך לאורך כל החיים ולהשפיע על מערכות זוגיות של הורים וילדים, על הדורות הבאים, על יכולות למידה, הפרעות קשב וריכוז, התקפי זעם דיכאון וחרדות".
מה זו טראומת לידה?
"מעצם הגדרתה זהו שבר ברובדי האישיות, אירוע אקוטי ומטלטל, או רצף אירועים כזה, שגורם לסדק או שבר באישיות. זה תלוי בעוצמה ובגיל של מי שחווה אותו, במשאבים שעומדים לרשותו, ובתמיכה שהוא מקבל לאחר מכן. ככל שחוסר האונים גדול יותר כך עשוי להיות משבר יותר גדול", אומרת בן שחר.
מאחר כרוני בגלל שהוריו לא רצו שייוולד
א' בסוף שנות ה-20 לחייו הגיע לבן שחר עם בעיית איחור כרונית. דרך עבודה עם הגוף, הם ניסו להבין את הסיבה לאיחוריו. "באופן ספונטני הגוף לקח אל הלידה, התחילו לעלות חוויות בנשימה (ריברסינג). הוא התחיל להרגיש שהוא רוצה לצאת החוצה, חש בלחץ בכתפיים והרגליים שלו התחילו לדחוף למעלה. הגוף זוכר והוא משחזר לידה, אבל הוא נתקע ועלה שם פחד. כשהוא יוצא, הוא הרגיש אכזבה גדולה שהגיע. ההורים שלו רצו בת, והרגישו אכזבה שנולד להם בן, כי במשפחה שלהם כמה גברים נפלו במלחמות, אז סביב העתיד של הבנים יש הרבה פחד, והם רצו בת על מנת לדעת שהיא תישאר בחיים, ותהיה לה משפחה, הם האמינו שהגורל שלהם הוא שהבנים לא שורדים. הבנו שהאיחורים שלו נוצרים בגלל שהוא פוחד להגיע ולהראות את מי שהוא. זה נשאר ברמה של הלא מודע, אבל זה מלווה אותו לאורך חייו. הוא מאחר שוב ושוב כדי לחוות תיקון, כי הוא רוצה שמישהו יגיד 'איזה יופי שהגעת', ובכל פעם זה לא קורה, כי כשהוא מאחר, כועסים עליו. ברגע שא' הבין את הסיבה לאיחוריו, הוא יכול לשחרר את הגורם לאיחורים. הייתה שיחה גלויה עם אימא שלו והיה ריפוי הדדי".
באילו מקרים הטראומה נוצרת?
"טראומת לידה יכולה להישמר ברחם. אם עובר נכנס לרחם שחווה אובדנים והפלות, טיפולים קשים, ישנה אפשרות שזה ישפיע עליו. עובר שמתפתח בסביבה הזו, נכנס לתפקיד שהוא צריך לנחם ולפצות, הוא בעל תחושת אחריות עמוקה או שבגלל שנכנס למקום עצוב, הוא הופך להיות אדם עצוב. הבדיקות במהלך ההיריון מלוות בחרדה וגם הן לא מוסיפות בריאות לתינוק. יש מחקרים שמראים שחרדה משמעותית של האם משפיעה על מבנה המוח של העובר, בגלל הפרשת קורטיזול. מדובר במקרים של תקופות מלחמה או איום על החיים, אובדן או תאונה, מגורים בסביבה אלימה, כל אלה מובילים ללידות מוקדמות ומשקל לידה נמוך. בדיקות מעלות סטרס אצל כל אם, ויש כאן עניין חברתי, חשוב שהילדים בישראל יהיו "פיקס", הסיבולת לילדים עם צרכים מיוחדים היא אפסית. בינתיים מייצרים כאן הריונות מלאי סטרס, מעבר לקצב החיים המודרניים, הטרור והמלחמות. איך כל זה משפיע על העובר? השלייה יכולה לצנזר ולא להעביר חלק מהקורטיזול, אבל ברגע שהסטרס גבוה מאוד היא לא מצליחה, ואז ההורמונים של הדחק עוברים אל היילוד. יש מחקרים על נשים שהרו אחרי מלחמת לבנון השנייה, ולמרות שהמלחמה הייתה לפני ההיריון עדיין הילדים שלהם חוו חרדות אחרי שנולדו. גם פגות יכולה להיות טראומתית, ברית מילה, חוויה של אימא טרייה שנשארת לבד עם התינוק שלא מפסיק לבכות, דיכאון אחרי לידה של האימא או האבא, בעיה כלכלית, מחלה או ניתוח של הילוד ועוד".
התינוק שרצה להעיר את אחיו המת
בן שחר מספרת על הספר "מעובר לילד" של אלכסנדרה פיונטלי, אשר עקב אחרי תאומים וילדים בודדים במהלך 4 שנים, שם תואר מקרה של זיכרון של תינוק לגבי פטירת התאום שלו. "פינוטלי מדברת בתחילת הספר על תינוק חסר שקט, שכל הזמן טלטל דברים. הוא היה מעל גיל שנה, חסר שקט, והיה נראה שהוא מנסה לעורר את החפצים לחיים. הסתבר שהתאום שלו נפטר שבועיים לפני הלידה אבל נשאר כל הזמן איתו ברחם. כשהוא נולד להורים לא היה זמן להתאבל על האח שנפטר, רק אחרי שהחוקרת התייחסה לטלטול שלו וניסיונות ההחייאה של החפצים. ההורים התאבלו, דיברו על האובדן, והילד השתחרר מזה. הרעיון הוא לקחת אחריות, ולהבין שהדברים האלה קשורים. הרופאים לא תמיד יודעים וחלק מטראומות לידה נוצרות כי אנחנו נותנים את הכוח שלנו למי שכביכול יודע יותר טוב מאיתנו", אומרת בן שחר ומדגישה כי טראומה מנתקת אותנו מהסביבה וממקורות הכוח שלנו. התפקיד של ריפוי ועיבוד טראומה הוא לחבר את הכוחות מחדש.
איך מונעים טראומת לידה?
אחד הגורמים לטראומה הוא חוסר גמישות. במהלך הריון ולידה יש הרבה מאוד מצבים של חוסר שליטה וברגע שמגיעים עם "תוכניות קבועות מראש" כמו תוכנית לידה, יכולה להיווצר בעיה ומכאן חוסר אונים וטראומה. הרבה מאוד נשים בארץ מתכננות לידה טבעית, מתוך ההבנה שזה חשוב להן ולעובר, עושות את הכול על מנת להגיע ללידה טבעית ובסוף מסיימות בהתערבויות בלידה או בקיסרי. "ההכנה לא מספיקה כי גמישות היא הכרחית בלידה. יש להתכונן לכל מיני אפשרויות ולמקום שלא תהיה בו שליטה, ולהכנה של המלווים של היולדת. אחד הדברים המשמעותיים במניעה הוא שתהיה אלטרנטיבה וגמישות, ורצוי לעבוד עם האישה על הצרכים שלה ועל הדרך שבה היא מביעה אותם. לבדוק איך האישה בוחרת את המלווים שלה: לא מהמקום של "לא נעים לי", אלא במקום שהיא תהיה כמו שהיא ותרגיש נוח במאת האחוזים. לפעמים לא מתאים שבן הזוג יהיה בחדר לידה כי לא כל הגברים יכולים להיות שם. ואם אין אף אחד שהיא מרגישה נוח איתו שתיקח דולה או מיילדת, ושתהיה הכנה ביניהם".
לדברי בן שחר נשים מתקשות בהכנה ללידה, משום שרוב החיים שלנו אנחנו לא בקשר עם הגוף. "ההכנה ללידה צריכה להיות מגיל 4. כשאנחנו חוות כאב, רובנו רוצות לקחת כדור אבל כאב זה דרך של הגוף לדבר, וצריך להקשיב לו. בלידה צריך לעבוד עם המיינד, עם הנשימה, התנועה והמלווים ולדעת מה הצרכים של האישה והאם היא טובה בלבטא אותם. הרבה נשים נופלות כאן".
איך תזהו את הסימנים לטראומת לידה?
"יש מחקר שמדבר על כך שתינוקות שנולדו בניתוח קיסרי חירום עשויים לחוות חרדה יותר מאשר ילדים שנולדו בלידות אחרות. בכי ממושך של שעות מעיד על חווית לידה טראומתית, קושי בקשר או בויסות עצמי, טונוס שרירים גבוה או נמוך, כמובן שזה יכול להיות על בסיס אורגני אבל גם חשוב לבדוק את הפן הרגשי של הטראומה. כשהאם מרגישה שחוותה לידה טראומתית, חשוב שהיא תטפל בזה, בשביל מערכת היחסים עם הילד שלה, כי אפשר לפתח כעסים ורגשות אשמה ולשאת מטען רציני. גם פגות ולידה מוקדמת, הם חוסר מוכנות של היילוד לצאת לעולם. כשיש סכנת מוות לעובר יש סיכוי שחווה טראומת לידה. בלידות ארוכות מדי, אם היילוד נפצע במהלך הלידה, כמו לדוגמא כאשר נשברה לו עצם. פגשתי ילדה שעברה לידה טראומתית, והוגדר כ-PDD NOS אוטיזם על הספקטרום הגבוה בגיל 4 בגלל התקפי זעם וחרדות. היא לא הייתה יכולה לעלות במעליות ולהיות לבד, וכל סיטואציה חברתית לוותה בחרדה. בלידתה היא נפצעה והייתה בסכנת חיים. לאחר שעברה טיפול בטראומות לידה, אמא שלה לקחה אותה לאבחון נוסף והיא יצאה מהספקטרום. העניין הוא שהיא פשוט לא הייתה עליו מההתחלה. הטראומה סגרה אותה, והיא לא סמכה על אנשים. ברגע שעיבדנו את הלידה, אפשר היה לשחרר את זה והחיים שלה השתנו".