7:00 בשבוע 38+3 התעוררתי בבוקר על מזרן על הרצפה – יומיים לפני כן עברנו דירה ועוד לא היה ריהוט ואפילו לא מיטה!
בעלי התעורר גם הוא וראה פתאום אישה עם בטן ענקית רצה לשירותים...הייתה לי ירידת מים אבל לקח לי כמה דקות להבין את זה כי אלה היו טפטופים קטנים ולא שטף של מים.
נסענו מנס ציונה לבית החולים וולפסון בחולון והיו פקקים מטורפים, מזל שבשלב הזה עוד לא היו לי צירים.
עבר זמן ועדיין הייתי מחוברת למוניטור, כשפתאום הוא הראה ירידה בדופק של העובר והעבירו אותי לחדר הלידה. אני יודעת שזה נשמע מלחיץ, אבל דווקא לא הייתי לחוצה וסמכתי על הרופאים שיהיה בסדר.
לא פייר – אני בשירותים, הם אוכלים בורקסים
15:00 נתנו לי פיטוצין כדי לזרז את הלידה ועשו לי חוקן, שאחריו אסור לאכול. דווקא בזמן החוקן אמא שלי החליטה להגיע עם בורקסים – ככה שאני יושבת בשירותים ושומעת את אמא שלי ובעלי אוכלים בורקסים בחוץ...
עברו 3 שעות אחרי הזירוז והפתיחה הייתה רק 3 ס"מ! מה שמעניין זה שדווקא אחרי שנתנו לי אפידורל, תוך 40 דקות הפתיחה הייתה 10 ס"מ – פתיחה מלאה, והרגשתי צורך גדול ללחוץ.
ואז הביאו לי סושי...
שלב הלחיצות לא היה קצר בכלל. בעצם, במשך שעה וחצי לחצתי והתינוקת יצאה החוצה וכל פעם נכנסה בחזרה. רק אחר כך הבינו שחבל הטבור כרוך מסביב לרגל שלה, והשתמשו במלקחיים כדי להוציא אותה.
23:14 גם כשהייתי עם צירים וגם בשלב הלחיצות, בכלל לא צעקתי. זה לא שהתביישתי או רציתי להיראות גיבורה, אני זוכרת שהרגשתי שאני ממש צריכה את האנרגיות ללחיצה ושהצעקות רק יפריעו לי. הצעקה היחידה שלי הייתה בלחיצה האחרונה ו...זהו, אלה הייתה בחוץ, ומיד אחר כך בעלי הביא לי סושי!
היא הייתה כולה מוארת!
כמה שזה נשמע מרגש,בשלב הזה של מיד אחרי הלידה, לא התרגשתי. בעלי היה מאוד נרגש אבל לי כאב, היו צריכים לעשות לי תפרים ולהוציא את השליה, שחלקים ממנה נשארו בפנים. תכל'ס, לא הייתה לי לידה קלה – עם הזירוז, המלקחיים, השליה שלא יצאה והתפרים. אבל הגישה שלי לאורך כל הדרך הייתה שכל מה שעושים לי מקדם את היציאה של אלה החוצה, לכן שיתפתי פעולה ולא לקחתי שום דבר קשה מדי.
6:00 ההתרגשות הגיעה בשלב מאוחר יותר, כשהלכתי לראות את אלה בתינוקיה. היא נולדה במשקל קטן – 2.400, ושמו מעליה מנורה גדולה כדי שלא תתקרר. נכנסתי לתינוקיה וראיתי אותה שהיא כולה מוארת, ואז כבר התרגשתי ובכיתי. היא הייתה הכי יפה שם!