לפני שבועיים נערך בחוף בית ינאי הפנינג המוני לכבוד "יום לידות הבית". לא, לא מדובר בהתכנסות המונית לצורך לידה משותפת, אלא בחגיגה של משפחתיות, אינטימיות ונצחונות קטנים על הממסד והסביבה, שלא תמיד מקלים על חייהן של משפחות שבוחרות ללדת מחוץ לחיקו החם של בית החולים והקונצנזוס. בין מעגלי שיח, פיקניק משפחות ואפילו תערוכת צילומים מלידות בית – לכמה שעות, הוויתור על האפידורל (ועל מענק הלידה) נראה כמו אופציה פופולרית למדי.
לידות בית יכולות להיות בטוחות יותר מבית החולים
קשה לערער על החשיבות שבהגברת המודעות לזכויותיהן של נשים בלידה. בניגוד לדעה הרווחת, לידות בית אינן הרפתקה של נשים מוזרות, כי אם אופציה בטוחה (מחקרים רחבי היקף אף העלו כי בהתקיים תנאים מסויימים, לידות בית בטוחות מלידות בית חולים) ושפויה. נשים שבוחרות ללדת בבית מלוות באיש או אשת מקצוע (מיילדת או רופא), שמיומנים בקבלת לידות מחוץ לבית החולים, שאמון על שלומן ושלום התינוק, ויכול לטפל במצבי חירום ואף לפנות את האישה לבית החולים במידת הצורך. עם זאת, בציבור הרחב לידות בית עדיין נחשבות להרפתקה חסרת אחריות, ונשים שבוחרות ללדת כך נאלצות לא רק לוותר על מענק הלידה שלהן (המותנה בלידה בבית חולים, או למצער הגעה לבית חולים לצורך רישום ובדיקות ממושכות שעות ספורות לאחר הלידה), אלא גם להתמודד עם ביקורת נוקבת של הסביבה והפחדות חוזרות ונשנות על הצפוי להן אם לא תוותרנה על "הטירוף הזה". אבל לכמה שעות, בסביבה עוטפת ותומכת, אפשר היה להשוות סיפורי לידה, להכיר מיילדות בית ולקבל תחושה נורמלית ומרגיעה.
"זו השנה השנייה שבה נערך כינוס כזה, שאליו מגיעים עשרות אנשים ונשים בכל פעם", אומרת לנה דה-לו, ממארגנות ההפנינג ויולדת בית בעצמה. "ההפנינג הזה הוא יוזמה של עמותת נשים קוראות ללדת, שנועדה להעלות את המודעות של נשים לזכויותיהן החוקיות בלידה ולבחור את האפשרות המתאימה ביותר עבורן, לא מתוך פחד אלא מתוך מודעות. כמו בשנה שעברה, גם השנה הגיעו לכנס אנשים מכל שכבות האוכלוסייה ומכל רחבי הארץ, כולל משפחה מקריית שמונה ומשפחה ממעלות. המשתתפים לא היו רק משפחות של יולדות בית, אלא גם נשים בהריון ראשון שמתלבטות לגבי לידת בית ורוצות לשמוע מבעלי ניסיון, נשים שחוו לידות לא טובות בבתי חולים ובודקות את האפשרויות לקראת הלידות הבאות, מיילדות, נשות מקצוע בתחום ההריון והלידה ואנשים שפשוט תומכים ברעיון של חופש בחירה ליולדות. מבחינתנו, המרכז של העניין הוא הבחירה, והפעילות נועדה להביא לכמה שיותר נשים את החופש והיכולת לעשות את הבחירות שלהן".
"הרגשתי שאני לא רוצה ללדת בבית חולים"
קרן גולוב, בת 32, ילדה את בתה אביגיל לפני שלושה חודשים במרכז הלידה העצמאי "בית יולדות" שבגדרה. היא והתינוקת הטרייה הגיעו להפנינג, ונהנו לפגוש חברים וחברות לדרך. "כבר מאמצע ההריון התחלתי להרגיש שאני לא רוצה ללדת בבית חולים. היו לי הרבה שיחות על הנושא עם חברה שילדה בבית, והתחלתי להרגיש שזה הפתרון בשבילי. בגלל עניינים טכניים לא יכולתי לתכנן לידת בית, ובקורס הכנה ללידה קיבלתי פלאייר של בית יולדות – וכבר משיחת הטלפון הראשונה ידעתי שאלד שם, מאוד התחברתי לעפרית ולתמי, המיילדות שעובדות שם, וכשהגעתי עם בן הזוג שלי לערב פתוח שנערך במרכז ההחלטה הבשילה סופית, וכשהגיעה השעה ללדת הגעתי לשם וחוויתי חוויה מצוינת. לצערי לא יכולתי להישאר למשך ההפנינג כולו, אבל מהמעט שהספקתי לטעום נשארתי עם תחושה תומכת ונהדרת – תחושה של קהילה, של חיבוק שמחליף את החיבוק של הממסד שקצת מתעלם מאיתנו, יולדות הבית".
סוזי דה-לו, 43, הגיעה לעולם לידות הבית רק בלידתה השלישית. "את הילדים הגדולים שלי ילדתי בבית חולים, אבל עם הזמן נחשפתי לרעיון והתאהבתי בו. לא שהיו לי חוויות טראומטיות בבית חולים, אבל פשוט הרגשתי שהרבה יותר נכון ללדת במקום מוכר, בטוח, שיש בו אנשים שאת מכירה והאינטרס היחיד של כולם הוא טובתך וטובת התינוק, ולא שיקולים מערכתיים. ברגע שהצלחתי לשכנע את בן הזוג שלי שנלך לפגוש מיילדת בית, בשלב מתקדם למדי בהריון, גם הוא השתכנע. הוא אדם מאוד רציונלי, של סטטיסטיקות ומספרים, ומה שהמיילדת אמרה שכנע אותו שמדובר באופציה בטוחה. לידה עם מיילדת בית היא הרבה יותר אינטימית, מעקב ההריון אישי וצמוד. כשהגענו למיילדת שלנו היא שאלה אותי מה אני אוכלת ואיך נראה סדר היום שלי, דברים שרופא רגיל או אחות טיפת חלב בחיים לא שואל, ובאותו רגע הבנתי שאני בידיים הכי טובות שיכולות להיות. גם בלידה הכל עבד כמו שצריך, אחותי הייתה איתי בלידה, כדולה, יחד עם בן זוגי והמיילדת, בסך הכל תשעה ימים אחרי שהיא ילדה בעצמה, וזו הייתה חוויה מאוד עוצמתית וחיובית.
"בעיניי ההפנינג הזה מיועד לכל אחד שמאמין בזכויות הנשים בכלל ובזכויות נשים בלידה בפרט, זו זכות שאמורה להיות מובנת מאליה ולצערי זה לא תמיד כך. המצב של לידות הבית בארץ לא מזהיר, מי שיולדת בבית לא מקבלת מענק לידה וצריכה לשלם בעצמה למיילדת, למרות שהיא חוסכת למדינה כסף בכך שהיא לא מגיעה לבית החולים – ורק אם המודעות לנושא תעלה - בין היתר בעזרת אירועים כמו ההפנינג – יהיה סיכוי לשנות את המצב".