בלילה בין שלישי לרביעי האחרון איה לנגל ובן זוגה ירון ישנו בביתם. בשבוע 42 היא ציפתה ללידה בכל רגע, אבל לא תיארה לעצמה כמה מהר זה יקרה. היא אפילו אישרה לירון לחזור לישון כשהתחילה להרגיש משהו. "זה ייקח עוד זמן", היא הייתה בטוחה.
אחרי חצי שעה היא כבר הבינה שמשהו קורה. ירון יצא מהבית להביא את אמה, כדי שתשמור על בנם הבכור בזמן שהם עושים את דרכם לבית החולים. איה התחילה להתארגן ולהתלבש, ולפתע היא מצאה את עצמה עם צירים חזקים והבינה: היא יולדת עכשיו.
"אני מוצאת את עצמי נשענת על שולחן האוכל במטבח", היא מספרת. "יורדים לי המים. בתוך שנייה הרגשתי שהראש עומד לצאת. אני מסתכלת על הריצפה ואני מבינה שאני הולכת ליילד את עצמי לבד. בציר הבא פשוט יצא הראש. הוא פשוט יצא החוצה. תפסתי אותו בידיים. לא צרחתי. הייתי מאוד רגועה".
איה הצמידה את בנה הטרי אליה. "הרגשתי מאוד בשליטה. גם מבחינה רגשית וגם מבחינה רציונלית. הדבר היחיד שעזר לי זה סיפורי הלידה שקראתי. הרגשתי שיש לי המון המון ידע ".
כשירון חזר הביתה, הוא מצא את אשתו ואת בנו במטבח בשלולית של דם. איה הייתה זו שניהלה את האירוע כולו בקור רוח. "אני חושבת שבסופו של דבר עשיתי את מה שכל אמא הייתה עושה. אין לך ברירה. אתה מגייס את כל מה שאתה יודע. יש בזה משהו מיסטי אפילו".