"פתאם הרגשתי שהראש ממש יוצא"
ב-11:00 הגיע הרופא, שאמר לי ללכת הביתה, כי הייתי 6 שעות בלי התקדמות. כשאמרתי לו שיש לי צירים, הוא אמר "לא נורא. תחזרי כשיהיו יותר כואבים". והיו לי צירים כואבים, כל 10 דקות. הוא גם אמר לי "את אולי תלדי היום או מחר בבוקר". בעלי לחץ עלי לחזור הביתה, אבל אני לא הסכמתי. החלטתי ללכת למלון היולדות, ובעלי נסע להביא כמה דברים.
בהדסה בייבי קבלתי חדר ונכנסתי להתקלח. נשארתי במקלחת 40 דקות, כי המים עזרו לי להעביר את הצירים. בינתיים בעלי חזר, עזר לי לצאת מהמקלחת וסייע לי עם הצירים. פתאום ירדו לי המים. התייעצתי טלפונית עם רופאה, שאמרה לי ללכת מיד למיון.
לפני היציאה לבית החולים, הלכתי רגע לשירותים. פתאם הרגשתי שהראש ממש יוצא. אמרתי לבעלי שאם אלחץ אלד בשירותים. ראיתי מים ודם, ומרוב לחץ שכחתי את הכאב. בעלי רץ לקרוא למזכירה של מנכ"ל המלון. היא הגיעה מהר וניסתה לשכנע אותי לעבור למיטה, אבל לא יכולתי לזוז. התאפקתי כי ידעתי שאם לא אתאפק, אלד!
הזכרתי לעצמי כל הזמן שאני בבית מלון ולא בחדרי לידה, ולא הרשיתי לעצמי לצרוח. ואז הגיעה מהתינוקייה של המלון האחות אינה, שאותה אני מכירה מהלידה הראשונה שלי, ועזרה לי להגיע למיטה. ברגע שראיתי אותה, הרשתי לעצמי לשחרר - והתינוקת יצאה כמו שיגור של טיל! ראיתי אותה יוצאת ואת חבל הטבור מסתחרר סביבה, וראיתי גם את אינה שממש תפסה אותה.
כמו תרנגולת שמטילה ביצה
הדבר הראשון ששאלתי הוא מה השעה. אינה שאלה אותי איך אני יכולה להתעניין בשעה, אבל לי היה חשוב לדעת את שעת הלידה. השעה הייתה 12:30.
אלה דברים שרואים רק בסרטים! זאת הייתה לידה מדהימה! בקושי הרגשתי כאב. התינוקת יצאה כל כך מהר, בגלל שהתאפקתי כל כך לא ללדת בשירותים. זה ממש ללדת כמו תרנגולת שמטילה ביצה, אני מאחלת לכולן לידה קלה כזאת.
תוך שלוש דקות הגיעו מיילדות ורופאות עם אמבולנס. הן חתכו את חבל הטבור והעבירו אותי על אלונקה לבית החולים, להפרדת השלייה. להדסה בייבי חזרתי שוב אחרי בית החולים, והייתי שם שני לילות. הפעם קצת שחררתי לעומת הלידה הראשונה: את הגדול השארתי איתי בלילה הראשון. הפעם השארתי את התינוקת מההתחלה בתינוקייה, שאבתי חלב ונתתי לצוות להאכיל אותה.
בסיפור הזה קרו לי המון ניסים: שלא הסכמתי לנסוע הביתה, שבעלי הספיק לחזור, שהצלחתי להתאפק בשירותים וכמובן - שאינה הייתה שם ברגע הנכון!"
האחות: "כאילו הילה זרקה עליי כדור"
אינה בטקילין, אחות ראשית בתינוקייה של מלון היולדות הדסה בייבי, מספרת שגם עבורה הייתה זו חוויה בלתי רגילה. "הרגשתי כאילו הילה זרקה עלי כדור. עוד לא ראיתי ואף פעם לא חוויתי דבר כזה. המזל הוא שהספקנו להגיע למיטה. ברגע שהיא "זרקה" אלי את התינוקת, טיפלתי בה כדי שתתחיל לבכות ותקבל צבע, ואז הנחתי אותה על הילה והתקשרתי לרופאה. אמרתי 'התינוקת נושמת. תבואו!'. הילה הייתה הרבה יותר קולית ממני. היה לה ולנו הרבה מזל. זו הייתה חוויה מאד מפחידה עבורי, ואמרתי להילה שבפעם הבאה תגיע אלינו רק אחרי הלידה, בבקשה".