3:30 לפנות בוקר - קפצתי מהמיטה אחרי ששמעתי ״פלאק״.
אני: ממי, קום, נראה לי שיש לי ירידת מים.
הוא: את בטוחה?
אני: לא נראה לי, בכל זאת לידה שניה, אני יודעת איך זה מרגיש, אולי זה פקק רירי.
הוא: זה מה?
אני: טוב, אין צירים ואין ירידת מים, אבל אולי כדאי שאני אארגן את התיק.
3:45 - אחרי רבע שעה התחילו לי צירים חלשים שהתגברו בקצב לא סביר.
אני: ממי, הצירים מתגברים לי, בוא נתארגן וניסע להורים שלי לשים את מיקה.
4:30 - בשעה ארבע וחצי חנינו אצל ההורים שלי ויצאתי מהאוטו כדי לשים מגבת על המושב, כי הייתה לי הרגשה שאוטוטו ירדו לי המים.
אבא שלי הביא מגבת ושם אותה על המושב, אני בשלב הזה התיישבתי על הכביש ולא הצלחתי לעמוד.
הוא: ממי, להזמין לך אמבולנס?
אני: לא צריך, זה רק ציר וזה תכף יעבור.
הוא: טוב, זו שעה טובה לנסוע לבית חולים מאיר - אין פקקים (פרקטי).
עוד בתשעה חודשים:
- החיידק שההריוניות בישראל לא מכירות
- תינוקת בת 7 חודשים ננטשה ברכבת התחתית בניו יורק
- "חושבים שהתינוקת שלי היא אחותי הקטנה"
מרגע שיצאנו מההורים שלי ועד שהגענו לבית חולים עברו 8 דקות, שנראו כמו ציר ארוך שלא נגמר.
הוא: ממי, להכניס אותך לבית החולים או להחנות בחניון?
אני (גיבורה מטומטמת): בטח בחניון, את מיקה לקח לי ללדת 20 שעות, יש לנו מלא זמן.
על כרטיס הכניסה לחניון היה כתוב 04:45. התחלנו בהליכה, הוא עם התיק לחדר לידה והתיק של המצלמה. אני הולכת עשרה מטרים ולוחצת, עוד עשרה מטרים ועוצרת ללחוץ.
הוא: מה את לוחצת?
אני: לא יודעת, אני לא שולטת בזה זה לוחץ לי לבד.
הוא: קדימה ממי, עוד טיפה מגיעים.
"אני רוצה ללדת פה, ליד הפח"
הגענו לכניסה לקניון של בית חולים מאיר. עצרתי לנשום ונשענתי על הפח.
הוא: למה עצרת?
אני: ממי, אני מרגישה את הילדה, היא נופלת לי.
הוא: ממי, אין פה כיסא גלגלים. קדימה, מאמץ אחרון ואנחנו למעלה.
אני, בצעקות: ממי, אתה לא מבין? היא יוצאאאתתת לייי.
הוא: ממי מה יוצאת? אין פה אף אחד!
אני, בצרחות: ממי היא נופפפלללתתת לי, אני רוצה ללדת פה ליד הפח, אני לא יכולה ללכת אני מרגישה ראש, אמא, אמא, אמא.
הוא: רגע, ממי, תנשמי. אני רואה רופא ושתי אחיות, סליחה אולי אתם יכולים לעזור לאשתי, היא יולדת.
אני: דוקטור הילדה יוצאת לי אני מרגישה ראש!
הרופא שם לי יד על המכנסיים בין הרגליים: מה פתאום, אין כאן ראש. את מדמיינת.
אני: מה אתה עושה לי פסיכולוגיה הפוכה, הנה תן לי לשכב על הרצפה אני יולדת פה! תעזור לי!
הרופא: לא ללחוץ. את לוחצת.
אני: זה לוחחץץץ לי לבבבדדדד!
הרופא: בוא נגרור אותה.
אני בוכה: אני לא רוצה ללדת במסדרון, אני לא רוצה ללדת במעלית.
בעלי, עם התיק לחדר לידה והתיק של המצלמה, והרופא גררו אותי את כל הקניון ואחר כך במעלית. הכניסו אותי לחדר מוניטורים בקבלה, ותוך שניה הורידו לי את המכנסיים.
המיילדת: הילדה בחוץ, תלחצי.
לחצתי לחיצה אחת ושמו עליי את הילדה.
אני בוכה: ממי, פחדתי שאני אלד במעלית.
הוא, עדיין עם התיק לחדר לידה והתיק של המצלמה: ממי כל הכבוד, עשית את זה ממש מהר הפעם.
אני: ממי ילדנו, אולי כדאי שתוציא את המצלמה.
שעת לידה 04:58
רוצה לקבל צילומי ניו בורן במתנה?
אם ילדת פעם, גם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו.
אנחנו מחכות לסיפורי הלידה שלכן, ומבטיחות ששלוש יולדות שהסיפור שלהן יגע בנו במיוחד (ולא, הם לא צריכים להיות דרמטיים או מסעירים מאוד) - תקבלנה במתנה סשן צילומי ניו בורן או צילומי תינוקות אצל הצלמת נירית בקשי. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il ואולי תזכי!