הדר לוי (39) קומיקאית, שחקנית ומנחת טלוויזיה ישראלית, הפכה לאמא לפני תשעה חודשים מבן זוגה יוסי. בנם הבכור, אור, שינה את חייה מן הקצה אל הקצה. אז נכון שהוא גרם לה לישון פחות ולצאת מהבית תוך שעה (במקום דקה), אבל היי, גם פתח בפניה עולם תוכן חדש שגרם לה להעלות בסטנד אפ שעוסק, איך לא, בילדים והריון. כמו כן, בימים אלו היא התוספת הנשית בתוכנית "מועדון לילה", והיא גם כאן אצלנו לשאלון אמא.
איך הייתה הכניסה להריון?
"היא הייתה ממש חלקה, או ליתר דיוק, אחרי הרבה הפריות. עברתי טיפולים במשך שנה וחצי, אבל תמיד האמנתי שזה יקרה. זו הייתה דרך ארוכה, וההתשה הייתה בעיקר בירוקרטית: בדיקות אולטרה סאונד, ובתי מרקחת. גם האכזבות התישו אותי. אבל זה כמו לעבור טסט, את שוכחת את זה. אני לא זוכרת היום את הקושי, רק את הדרך הארוכה. ראיתי כל כך הרבה נשים שעברו טיפולי פוריות, מה שבעיקר גרם לי להעריץ נשים, יש בהן כל כך הרבה השתדלות ומסירות בכלל עוד לפני ההיריון, אנחנו באמת משהו משהו".
איך עבר ההריון?
"בשליש השני הרגשתי הכי טוב בחיי, גם לגבי הגוף שלי וגם לגבי המצב רוח, וסוף סוף יכולתי לאכול. רוב החיים מחנכים אותנו לא לאהוב את הבטן שלנו ובהריון אנחנו יכולות סוף סוף לאהוב את הבטן שלנו, ללטף אותה, דבר שמעולם אנחנו לא עושות. נכון שהעובדה שיש שם עובר גורמת לנו ללטף את הבטן, אבל הייתי מעדיפה ללטף אותה גם היום כשיש בה הרבה וואפלים. הפכנו את הבטן השטוחה לחזון, בכל מקום מציגים לנו איך להשיג בטן שטוחה, ופתאום יש שחרור והרגשה טובה שאת עושה משהו גדול בחיים: את יוצרת חיים.
"סוף ההריון היה די קשה, השתמשתי בתירוץ של ההורמונים כדי להתנהג כמו שאני רוצה ולא להיות רק חמודה. בעיקר אפפה אותי תחושה של חוסר וודאות, איך אני אלד, מה יהיה הסיפור שלי. בשבועות האחרונים ישבתי כמו שומר בגן חיות בבית וחיכיתי לרגע, ובסוף זה קרה".
איך חווית את הלידה?
"הייתי בלחץ, אור נולד עם מים מקוניאליים, או במילים אחרות מים בטעם של חרא. בסופו של דבר זה היה בסדר, רק קצת קשה בסוף. לא באמת ידעתי למה לצפות. עולם התוכן שלי עד אז היה 'בייבי בום' אז חשבתי שבסוף מגיע קובי אפללו ושר. לא האמנתי שאעשה את זה ורק בסוף שאיימו עליי בוואקום, מאותו רגע התחלתי לעבוד. הבנתי שכל שיטת המיילדות המכילות לא עבדה עליי, הייתה צריכה שמישהו ירים עליי את הקול כדי לרצות אותו וללדת".
מה השיעור הכי חשוב שלמדת בהורות?
"עדיין לא התפניתי כדי לעבד את הדברים. אני לא מבינה אם לסמוך על האינטואיציה שלי, כי אני תמיד חושבת שהוא רעב וכמה אפשר להאכיל ילד. נהניתי להקשיב ולהיעזר באימא שלי ובחברות, וגיליתי בעיקר שאני מאוד מסורה. ידעתי שאני בנאדם אובססיבי אבל הבנתי שהאובססיה מצאה מקום טוב כי ילד זה קרקע פורייה למסירות ואובססיה. מצד שני, חשבתי שאני אהיה יותר חרדתית וגיליתי שאני פחות. אני לא אימא אדמה קלאסית, אבל יכולה לעשות איתו הרבה צחוקים וזה כיף".
למה את הכי מתגעגעת בהדר שלפני האימהות?
"פשוט לצאת רגע מהבית, העניין הזה של להגיד 'אני יוצאת רגע', במקום לארוז את כל הבית כשאני יוצאת. להיות בחופש וספונטניות".
איזה מסר חשוב את רוצה להעביר לאור?
"שרק יהיה שמח. אני חושבת שלאנשים שמחים עם אנרגיות טובות, פשוט טוב בחיים, והכול בא: הצלחה ומצוינות וחברים, אנשים מתאמצים כל החיים כדי להשיג שמחה, אבל אם יש לך את זה בילד אין זה יכול מאוד לעזור".
מה החלק הכי מאתגר בהורות עבורך?
"החלק הכי קשה הוא ההרדמות, חצי שנה ישבתי על כדור פיזיו, ונדנדתי מיטות, עשיתי כל פעולה אפשרית שקשורה להרדמה. זה הכי מאתגר אותי. מניחה שבהמשך יגיעו עוד אתגרים חדשים".
ומה הכי מהנה בהורות?
"שיש לי חבר, זה הכי כייף, אני מכירה אותו והוא אותי עוד לפני שהוא מתהווה".
איך את מבלה עם אור זמן איכות?
"לצחוק יחד, הוא אוהב לצחוק ומבין הומור אז כל מה שקשור בזה: צחוקים, פרצופים, ריקודים, וכמובן הג'ימבורי".
מה החלק בשבוע שאת הכי אוהבת?
"בכל רגע שמגיעה המטפלת, והיא לא באה כל יום. המטפלת מגיעה שלוש פעמים בשבוע לחצי יום, ואז אני מתפנה לעצמי או לצילומים, יוצאת לכמה שעות 'להתאוורר', זה מאוד ממלא ואני חוזרת הרבה יותר כייפית".
איזה רגע בהריון או בלידה את לא שוכחת?
"הרגע של היציאה. לא האמנתי שיצא ממני משהו שנראה כמו בנאדם. כל העולם שלנו כל כך דיגיטלי, ופתאום יש משהו פלאי ושורשי".
"הולכת לבית קפה ויושבת שם חמש שעות, רוב הזמן אני לבד, מתבוננת באנשים וקצת כותבת, לפעמים גם מגיעים חברים. אני ממש נהנית מהרגעים הללו, אלו רגעי זהב בשבילי".
איפה את פוגשת את האשמה?
"אני מעדיפה לא לחשוב על זה כרגע. הבאתי את אור לעולם לא משהו, אני מעדיפה לייצר לו כמה שיותר חיים של אהבה ושמחה, הלוואי שאדאג שגם לי יהיה ככה שמח".
איזו אימא את לדעתך?
"כייפית בשילוב של חרדתית. אני תמיד מתמקדת בשתי חרדות, שכל פעם משתנות. בהתחלה זה היה שלא יתקרר בחורף, ולכן הייתי מלבישה אותו יותר מדי. עכשיו יש לי חרדה שהוא יתייבש, בקיצור זה לא נגמר".
מה את לוקחת מאימא שלך?
"הכול, כל מה שאפשר. יש לנו נטייה לחשוב שאנחנו נהיה יותר טובות מהאימהות שלנו, אבל הלוואי שאהיה כמו אימא שלי. היא גידלה שישה ילדים ואני מעריצה את האדמה שהיא דורכת עליה. ההורים שלי גרים בבית שאן, אבל הם המשאב הכי גדול בחיי. משפחה זה יותר מנדל"ן, צריך להשקיע בה וזה יחזור אליך ביג טיים. ההורים שלי כל כך אוהבים את אור ומסורים אליו, ולמרות המרחק, הם מגיעים פעם או פעמיים בשבוע כדי להיות איתו".
מתי בכית בפעם האחרונה בקשר לאור?
"אני בכיינית גדולה. בכל פעם כשאני רואה ילד קטן ואימא בסרט, זה תמיד ריגש אותי, אני מסוגלת לבכות בפרסומות של סלקום".
"יש לאימא שלי שכנה שהיא בגילי, ויש לה לדעתי 20 אלף ילדים. אחרי הלידה נסעתי להורים שלי לחודש, והרגשתי שכל שלושת החודשים הראשונים היו כמו צונאמי. גם כשהייתי מסורה, עדיין היה לי קשה, ודברים לא מסתדרים. לי ההנקה הלכה די בקלות, אבל הסתבכתי עם השינה שלו והאוכל. השכנה יעצה לי שאניק אותו רק שאני רגועה. הבנתי שלא צריך להיות טואטלית לכאן או לכאן, אפשר לשלב ולהיות יותר בבאלאנס".
מה המודל ההורי שלך, אם יש כזה?
"ההורים שלי, שתמיד הערכתי אותם אבל היום אני מבינה שזו עבודה מופלאה שלא נגמרת. ופעם כשהייתי ילדה ראיתי סרט על החיים של צ'רלי צפלין, שבו סופר כי אימא שלו גידלה אותו לבד והייתה עושה לו הצגות. הסתכלתי על שניהם והייתה לי משאלה שגם אני אעשה את זה יום אחד. לפעמים יש רגעים שאני תופסת אותם, וזה מרגיש לי כמו בסרט של צ'פלין. כולנו מביאים ילדים ורוצים שיהיה להם קל, אבל הייתי רוצה להסתכל על החיים בהנאה כמה שרק אפשר. אני בנאדם מיוסר אבל כשאני עם אור זה גורם לי לשמוח".
>> רוצות עוד מהדר? ביום שישי 23/6 תופיע הדר באירוע mom to be ביוזמת בייבילנד וסופר-פארם בתיאטרון הקאמרי בתל אביב. כרטיס: 30 שקלים בלבד. להרשמה ופרטים נוספים על התערוכה באתר בייבילנד ובאתר סופר-פארם