16:30 - קמה משנ"צ מרענן, מתמתחת, יש טיפה צירים.
16:40 - מתחיל להיות ממש כואב, הליכות תכופות לשירותים.
16:45 - כואב, מקופלת. טלפון לתומכת הלידה, שאומרת: "חכו וספרו את הדקות בין הצירים. תראו מה קורה ודברו איתי".
עוד בתשעה חודשים:
- אתם קובעים: צילומי ההריון האלה חמודים, סקסיים או מביכים?
- דנה גרוצקי: "אני ממש אוהבת את הבטן ההריונית שלי"
- "מישהי כאן התנסתה בכביסה של מגבונים?": השאלות הכי הזויות שעלו ברשת אי פעם
איזה דרמטי אתה, יא מתלהב
16:50 - מקופלת על הרצפה, מראה לבנזוג מאיפה לקחת את הפודרה ומברשת השיניים, שיהיה בתיק.
בנזוג: "יאללה, נצא לבית החולים, לא?"
אני (על הרצפה): "נראה לך? זה רק התחיל! שמעת מה היא אמרה, צריך לספור!"
17:00 - בנזוג: "אני מזמין אמבולנס".
אני: "איזה דרמטי אתה, יא מתלהב".
17:01 - אני: "טוב, בוא נתחיל לנסוע לכיוון, יש איזה שעה ומשהו נסיעה ופקקים באיילון".
17:05 – נסיעה, הבנזוג נוסע בזיגזג, מנסה לעקוף מישהי שנוסעת לאט לפנינו, צופר לה.
אני במושב האחורי, עומדת על הברכיים, פוחדת מתאונה ולא מבינה למה שוב אני צריכה לשירותים. פתאם בבת אחת אני מבינה: "נראה לי שהתינוקת רוצה לצאת!"
מזל טוב! יש לך בת
הבנזוג חותך שמאלה לתחנת מד"א. לי זה עדיין נראה דרמטי מדי.
17:08 – נכנסים לתחנת מד"א מנומנמת, התורנים יושבים בחדר עם קפה ועיתונים. הבנזוג פורץ בסערה לחדר: "אנחנו יולדים! יולדים!"
הנוכחים בוהים בו לשנייה, ואז קופצים ממקומם.
אני שוכבת על רצפה של אמבולנס. פרמדיק בודק אותי ואומר, בדיעבד רק כדי להרגיע אותי: "יש לך זמן, את לא בלידה".
"אז מה יש לי? למה אני צריכה ללחוץ? אני חייבת ללחוץ!"
הפרדמדיק עונה: "בסדר, תלחצי".
אני חושבת לעצמי ששיט, הוא אמר שאני לא בלידה ואני לוחצת, אז מה ייצא? ואני לוחצת.
תינוקת מתוקה: "וההא וההא" (בכי קטן ומתוק).
הפרמדיק: "מזלטוב, יש לך בת".
בנזוג: בוהה בי.
אני: בוהה בבנזוג.
שנינו: פורצים בצחוק.
18:00 – נכנסים לבית חולים על אלונקת VIP, לעיניהם המשתאות של העוברים ושבים עם תינוקת מתוקה על הידיים. יותר סלב מזה אין.
18:02 - טלפון מתומכת הלידה: "נו, יש שינוי?"
אם ילדת פעם, גם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il