"אני מודה שיש לי חולשה לשופינג"
מיקה, בת 34, בשבוע 30. קנתה הכל – אבל הכל – חדש. "אני מודה שיש לי חולשה לשופינג, וגם לפני ההריון הויזה שלי דיממה בסוף כל חודש. איך שנכנסתי להריון התחלתי להיכנס לאתרים מחו"ל של עיצוב חדרים, בגדי הריון, בגדים לתינוקות, צעצועים – ואחרי שראינו שהכל בסדר בסקירה פשוט התחלתי להתפרע. לצערי בעלי די דומה לי בקטע הזה, שנינו עם יד קלה על הארנק, ורק בגלל שאת מסכימה לא לכתוב את השם המלא שלי אני יכולה להגיד לך שהוצאנו קרוב ל-20,000 שקל על התינוק עוד לפני שהוא נולד. נורא חשובה לי האסתטיקה, אני לא מוכנה למשל שיהיו לו מצעים פשוטים וחלקים, אני אוהבת סטים מודפסים ויפים, בגדים שתפורים טוב מבדים איכותיים, צעצועים טובים ולא זבל מפלסטיק – והדברים הטובים עולים כסף. כן ניסינו לחסוך איפה שאפשר והשווינו מחירים, אבל בסופו של דבר אני ממש לא מתחרטת על שקל שהוצאנו. בעיניי ההרגשה הטובה שלי תשפיע גם עליו, ועכשיו, בשבוע 30, אני יכולה להגיד בגאווה שהחדר מוכן עד לרמת השקיות בפח, רק נשאר לי ללדת (דווקא בלי מיילדת פרטית ובלי מלונית, אם מישהו חשב שאני נשואה לאוליגרך בטעות), ולהתחיל ליהנות מכל מה שקניתי".
"שיהיה ברור, אני לא קמצן"
עדי, נשוי לענת, מצפים ללידה בכל יום. לקחו חלקים נבחרים מהציוד מחברים, קנו חלק יד שנייה וחלק קטן מהציוד רכשו בחנויות ייעודיות. "קודם כל, לפני שאנחנו מתחילים לדבר על הנושא, אני חייב להגיד משהו: אני לא קמצן, וברוך השם יום יום, אנחנו לא בקשיים כלכליים חלילה. אנחנו חיים מצויין, הולכים למסעדות טובות, נוסעים לצימרים – אבל נראה לי מטורף להוציא כל כך הרבה כסף על דברים שמשמשים לכל כך מעט זמן. אנשים אומרים שהם מעדיפים לקנות הכל חדש כי 'הם רוצים הכי טוב לילד שלהם', אבל אני לא חושב שאני רוצה פחות טוב. לקח לנו כמעט שלוש שנים להיכנס להריון, עברנו חמש הפריות מבחנה – כך שאני מקווה שאף אחד לא חושד בי שאני לא מעריך את הילד שלי או מזלזל בו – אני פשוט לא מוכן להשתעבד למכונת הכסף הזו. למזלי, יש לי שלוש אחיות גדולות, לאשתי יש שתיים (אגב, באופן בלתי נתפס יחסית למשפחות שלנו, לנו יוולד בעזרת השם בן), ויש להן טונות של ציוד שהן רק מתחננות למסור הלאה. למה שנקנה במאות שקלים בגדים שממילא מתאימים לחודש, אם יש לנו שקים – פשוט שקים – של בגדים מעולים במצב מושלם? למה שנשבור את הראש שבועות איזו עגלה לקנות, בזמן שיש לנו לפחות חמש עגלות לבחור מתוכן? ולמה שנקנה שידה, מיטה וכל מיני מוביילים וצעצועי התפתחות? הרעיון לקבל את רוב הציוד לא נובע מתפיסה אקולוגית (אם כי גם זה חשוב), אלא פשוט מאי רצון לבזבז כסף שיכול לשמש לדברים אחרים, כמו חיסכון לילד. ברור לי שלא כל אחד נמצא במצב האידאלי שלי ושל אשתי, ולא לכל אחד יש משפחה שמוכנה לתת ציוד מצוין, אבל למי שכן, אני ממליץ בחום ללכת על זה. ולמי שלא – תקנו יד שנייה, ותשאירו את הכסף לדברים החשובים באמת".
ומה איתכם: איפה אתם על הסקאלה?