על לידת בית אפשר להתווכח: יש מי שלעולם לא תוכל לדמיין את עצמה שחקנית ראשית במופע הביתי ויש מי שתאמץ את את הז'אנר בשתי ידי הדולה, ופשוט תעבור לסלון כשיתחילו הצירים.
היולדת הביתית יולדת בסלון, בינות הספות והספריה, במקום שלה, במרחב שלה, עטופה באנשים שהיא בוחרת. אך מה קורה כשיש ילדים נוספים בבית? יש מי שתנסה למצוא סידור לילדים, ויש מי שמחליטות לשלב גם את האחים הגדולים בחגיגה. שלוש נשים שילדו בבית, וגם אח אחד שהיה עד ראיה, מספרים על החוויה המשפחתית הכל כך מיוחדת הזו, אך גם השנויה במחלוקת.
"היא התייחסה ללידת בטבעיות"
ענת רז (35), מורה ליוגה, מדריכת הכנה ללידה ומנהלת מרכז דארמה יוגה ברחובות, היא אם לשתי בנות: גילי, בת ארבע וחצי, ויערה בת שנתיים וחצי. שתיהן נולדו בבית, וגילי נכחה בלידה של אחותה הקטנה.
"כשילדתי בפעם השנייה גילי הייתה בת שנה ועשרה חודשים. התכנית הראשונית הייתה להוציא אותה מהבית, ואמא שלי כבר הייתה בהיכון. דווקא רציתי רציתי שהיא תהיה חלק מהלידה, אבל אני מכירה את עצמי - כשאני יולדת אני עושה רעש. חששתי גם שלא אצליח למצוא את האיזון בין אמא ליולדת, שארצה להגן עליה ולתווך לה את המציאות על חשבון הלידה והריכוז שאני זקוקה לו".
"כשהלידה התחילה, גילי ישנה ונראה לי מוזר להעיר אותה ולשלוח אותה לאמא שלי. ביקשתי מהדולה שלי להתקשר לאמא שלי ולהגיד לה שתתכונן, אבל היו מספיק אנשים מסביב: הדולה, המיילדת, בן הזוג שלי - ולא חששתי מה יקרה אם היא תתעורר, כי יהיה מישהו שיהיה איתה".
ענת מספרת שהלידה התקדמה במהירות, וכשהגיעה לשלב הלחיצות גילי התעוררה. "כנראה הערתי אותה עם הקולות שהשמעתי. בן הזוג שלי ניגש אליה והיה איתה עד שסיימתי את הלחיצות. הבת שלי היא ילדה שנלחצת בקלות, אבל היא לא נבהלה בכלל. אבא שלה הסביר לה שאמא יולדת, וברגע שהם שמעו את הבכי של אחותה הם באו, והיא מאוד התרגשה ושמחה לראות אותי ואת התינוקת. אני ממש לא חושבת שמדובר בטראומה, מכיוון שאחנו התייחסנו לעניין בטבעיות כך גם גילי עשתה".
"כשגילי הגיעה לסלון היא ראתה אותי בברכה, המים אדומים מהדם, ואמרה: "אתות (אחות) יצאה מהבטן של אמא, המים אדומים". זה אימג' שנחרת אצלה חזק מאוד – אחר כך הראינו לה ביו-טיוב סרטון של פילה, שגם לה יורדים מים אדומים, והיא ביקשה לראות את זה מיליון פעמים. מובן לה מאליו שהיא הייתה שם, בלידה של יערה, ואני שמחה שהיא התעוררה בשלב הזה. אני מאמינה שאם אלד שוב, נפעל באותה צורה – שיהיה גיבוי אם הבנות ירגישו לא בנוח, אבל לא להוציא אותן מראש".
"אני זוכרת את החוויה שלי, כשבאתי לראות את אחותי התינוקת בבית החולים", היא מספרת, "וזה ממש לא אותו דבר. אני לא חושבת שזה רק בזכות הנוכחות של גילי בלידה של יערה, אבל יש ביניהן קשר מדהים, מיוחד במינו. כשמתייחסים ללידה כחלק משרשרת החיים, גם הקטנים מפנימים את זה. זה לא שאמא נעלמת לכמה ימים, ופתאום חוזרת עם תינוק – זה קורה בבית, והחיים ממשיכים. אפילו בעלי חיים מתייחסים אחרת לתינוק שנולד בבית, אז למה שאצל ילדים זה יהיה שונה?"
"הגדול הכין את הסלון, הקטן חיבק ונישק"
חן מתתיהו (37), דולה ומדריכת הכנה ללידה, היא אמא לשלושה ילדים: נמרוד בן שמונה וחצי, רון בן חמש וחצי ומעיין בת שנה וארבעה חודשים. את כל הצירים בלידה של בתה הקטנה העבירה חן בבית, עם שני ילדיה הגדולים. "את הבנים הגדולים שלי ילדתי בבית החולים. רק אחר כך התחלתי בלימודי ההסמכה כדולה ומדריכת הכנה ללידה, ועוד לפני שהריתי ידעתי שאלד בבית. ככל שהתקדם ההריון ההחלטה התחזקה, בעלי השתכנע ופנינו למיילדת".
חן מספרת שהתחילו הצירים, היא הייתה בבית עם שני הבנים. "ביקשתי מהבכור שיתקשר לאבא, והוא היה קול, התקשר אליו וביקש שיתקשר גם למיילדת. הוא שאל אותי אם להכין את הסלון, והתחיל לסדר מסביב, הביא את האביזרים שהכנו מראש ופרש סדין על המזרן. בהתחלה הייתי קצת בלחץ מהסיטואציה – לבד עם שני ילדים בזמן צירים חזקים - אבל זה עבד נפלא. בשלב מסוים הבן הקטן שלי שאל מה זה ציר, והסברתי לו שזה מה שקורה כשהתינוקת רוצה לצאת. הוא שאל אם זה כואב, וכשאמרתי שכן הוא חיבק אותי ונישק אותי".
"כשהלידה התקדמה הגדול התקשר לאחותי, וביקש שתבוא לקחת אותם, ובדיעבד אני יודעת שזה היה ממש לקראת הסוף. הם בילו קצת אצל אחותי, ומיד אחרי שמעיין יצאה התקשרנו אליהם, והם שמעו אותה בוכה ומיד ביקשו לחזור הביתה ולפגוש אותה".
"זה דבר מדהים בעיניי", אומרת חן. "את לא נעלמת להם לכמה ימים וחוזרת עם תינוק. תכננתי שהם לא יהיו בלחיצות, כדי שאוכל להיות משוחררת לחלוטין, אבל הם ממש שמרו עליי עד שהמיילדת שלי הגיעה, ונמרוד אפילו אמר שלא אכפת לו לוותר על החוג, כי אני יולדת ולא יכולה לקחת אותו. אנשים לא מתים על לידות בית בכלל ועל נוכחות של ילדים בהן בפרט, אבל אני חושבת שזה היה נכון עבורנו, וחיזק אותנו כמשפחה. הגדול מאוד התעניין לפני הלידה, שאל למה בבית ולא בבית חולים, והסברתי לו שזה בטוח, שתהיה מיילדת שתשמור עליי ועל התינוקת ושכשבוחרים משהו לא אכפת לנו מה אחרים אומרים. אני חושבת שזה שיעור חשוב בשבילו, הוא מיישם את זה ומשווה הרבה סיטואציות בחיים שלו ללידה של מעיין".
"אני לא חושב שהבנתי מה ראיתי"
ומה חושבים האחים עצמם? רועי, בן 15, נכח בלידה של אחותו הקטנה דניאל (9). "קמתי באמצע הלילה, וביקשתי מאמא לשתות כוס מים. אבא הביא לי, וכששאלתי למה הוא הביא ולא אמא, הוא אמר שהיא יולדת. קמתי, נכנסתי לחדר, ומיד אחר כך, ממש מהר, אמא ילדה. אחותי יצאה, כולה סגלגלה, ואני לא חושב שהבנתי בדיוק מה אני רואה. זה היה משהו שלא ראיתי עד אז, מוזר, רק אחר כך הבנתי שממש ראיתי את הלידה של אחותי. אני לא מספר את זה לכל מי שאני רואה, אבל אם מישהו שואל אני עונה, זה לא משהו כל כך מוזר מבחינתי".
אמא של רועי ודניאל היא נירית שפירא, ממובילות תנועת "נשים קוראות ללדת" למען חופש בחירה בלידה, מלווה לידות ומטפלת רב תחומית. "רועי הודיע לנו שהוא רוצה תינוקת ליום ההולדת. הייתי אז בחודש השני להריון, הוא כמובן עדיין לא ידע מכלום, אבל עובדה שהוא כן ידע משהו. דניאל הייתה 'שייכת לו' במידה רבה מרגע שהיא נוצרה, ולכן היה טבעי שהוא יוזמן ללידה שלה".
נירית מספרת כי נושא ההריון והלידה היה משהו מאוד מדובר ונוכח בבית, בין היתר בגלל העבודה שלה. "רועי ראה סרטי לידה, ובגיל ארבע כבר חילק עלונים של "נשים קוראות ללדת", כך שזה לא היה משהו זר עבורו. מלבד זאת, הכרתי את עצמי, ידעתי איך אני יולדת, ולכן היה נראה לי נכון שהוא יהיה שם, אם הוא ירצה. מלבדו הזמנתי עוד לא מעט נשים להשתתף הלידה שלי כדי לעבור חוויה מתקנת, אבל הלידה הייתה כל כך מהירה שאף אחת לא הספיקה להגיע, כולל צלמת שהגיע במיוחד מלוס אנג'לס".
נירית מודעת גם לבעייתיות שיכולה להיווצר בסיאטואציה. "זו חוויה מדהימה, אבל זה כמובן מאוד אינדבידואלי. צריך זוג מאוד חזק, ילד עם אופי מתאים ובגיל הנכון. צריך גם תמיד להצמיד מבוגר לילדים שנוכחים בלידה, שיתווך להם את החוויה ויוכל גם לקחת אותם אם לא יתאים להם, ורצוי בעיניי שזה לא יהיה בן הזוג, שיותר משמעותי בתמיכה לאישה. כשהחברה מקבלת את זה באופן טבעי, זה טבעי – זה פשוט תלוי תפיסה קולקטיבית".
"ילדים לא צריכים להיות שותפים לתהליך הזה"
לעומת האמהות הבטוחות, אנשי המקצוע קצת יותר סקפטיים. "דעתי האישית היא שילדים לא צריכים להיות שותפים לתהליך הזה", אומרת שירה קדם אילון, פסיכולוגית קלינית מומחית. "לפעמים מתפתחים בלידה דברים לא צפויים, וגם אם הכל כשורה, יש הרבה כאב והרבה דם".
שירה מדברת על השינוי של המרחב הביתי, שעלול להלחיץ את הילד, כמו גם על הדאגות לשלום האם. לטענתה, ישנה חשיבות לעניין הבונדינג המשפחתי, וזה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו, אך נוכחות ילד בלידה עלולה להפריע גם לאם להתרכז בתהליך, מתוך רצון לגונן על הילד הגדול יותר או להסביר לו את הסיטואציה יוצאת הדופן.
"זה כמובן מאוד תלוי באופי הלידה, בגילו של הילד ובמרכיבים משפחתיים נוספים, אבל אם אני צריכה לייעץ לזוג שבחר לשתף את הילדים הגדולים בלידה, אני יכולה לחשוב על פתרון ביניים, של שיתוף במידה: הם יכולים להיות בסביבה: שכנים, סבתא שמגיעה ולוקחת לטיול, כל מי שיאפשר להם להיות ליד החוויה אבל לא ממש בתוכה", היא מסכמת.
הלידה הכי: מיילדות ורופאים עם סיפורי הלידה שהם לא יכולים לשכוח