כמה חיכינו להם. הקטנטנים האלו, האושר של החיים שלנו, תכלית הקיום. נראה שהם תמיד היו כאן, אבל מדי פעם מבליח איזה הרהור על החיים הקודמים שלנו, לפני המינוי הבלתי הפיך לג'וב התובעני (והמתגמל) ביקום.
יש מי שמתביישות בגעגועים האלו, אחרות מבלות את עיקר זמנן בקיטורים ואידאליזציה של העבר, אבל מה שבטוח – כל אמא מתגעגעת למשהו מהעולם של לפני הילדים. קבלו רשימה חלקית, תשלימו אותה עם שלכן.
1. לנקות את הבית בשקט, ולראות את התוצאות גם אחרי קצת יותר משעתיים. ניקוי שכולל טאטוא יסודי, שטיפה - רטוב ויבש, וניקוי חלונות, מתיש ככל שזה נשמע, הוא חלום רחוק בהיותך אמא. כשאמהות מנקות, זה רק כשנשפך משהו רציני, וגם זה בדרך כלל עם התינוק על היד. התוצאות - בהתאם. מי שמוצאת זמן לספונג'ה יסודית, תופתע לגלות שהבית נשאר נקי בערך עד שהסמרטוט על החבל מתייבש.
שורה תחתונה: עוזרת, ויפה שעה אחת קודם.
2. למקלחות ארוכות ושקטות. להדליק דוד, להשתיק את רגשות האשמה על הכנרת, ולהיכנס למיני יום ספא באמבטיה שכולל גילוחים ממקומות שונים, שפשוף עקבים באבן, מסכת פנים, מסכת שיער, פילינג. איפה זה ואיפה המקלחות הצבאיות שלך עכשיו, 4 דקות עם עודף, בחסות שכנה שנכנסה לבקש ביצה ונודבה להשגיח עליו לרגע.
שורה תחתונה: בצוק העיתים, גם "מקלחת צרפתית" עם מגבונים זה בסדר.
3. לביקורים של יותר משנייה בשירותים – ומתי שאת מרגישה צורך. הביטוי "אין לי זמן לעשות פיפי" הוא מטבע לשון רק כשאת רווקה. כשיש לך תינוק, זו מציאות יומיומית. הרבה פעמים את קמה לשירותים, ובדיוק באותו רגע התינוק רוצה לינוק – ועכשיו. וזה עוד לפני שהזכרנו את הרגע המכונן, שבו את לא יכולה להתאפק יותר ולוקחת אותו איתך לשירותים (תירגעי, כולנו עושות את זה). ומה לגבי מספר 2? כמו כל דבר, בזריזות. או בערב, כשאבא חוזר.
שורה תחתונה: שאלה טובה. תשתי פחות?
4. להיות חולה. לקחת ימי מחלה מהעבודה, להתכסות עד הצוואר, לפזר בחינניות טישואים ואקמול צינון ברחבי הבית. לרחם על עצמך, לדרוש טייק אווי של מרק מאמא כי את מותשת והלומת חלושעס. כשאת אמא, המחלה שלך לא משנה כלום: לתינוק שלך ממש לא אכפת שיש לך סינוסיטיס, הוא מצפה לטיול היומי שלו.
שורה תחתונה: הריון זו לא מחלה. ואחרי הלידה: גם לא דלקת ריאות.
5. לאכול בסכין ומזלג, ורצוי אוכל חם. פעם, אחרי שעות של בישולים מושקעים, הייתם "מצלחתים" יפה (מי אמר מאסטר שף?) ויושבים לאכול. ביחד. אוכל חם. עכשיו, ברגע שאתם יושבים לאכול או אפילו מכינים כוס קפה - התינוק מתעורר, ואת שאר הארוחה אתם מבלים בהעברת התינוק מיד ליד וניסיון לחתוך את השניצל ביד אחת. כשאת לבד איתו בבית, כבר לא תנסי אפילו: תלישה מלחם פה, "טעמי" מחבילות השי לחגים שם, שלוק מפחית קולה שפתוחה מהלילה.
שורה תחתונה: אחר כך את מתפלאת למה רק את לא מרזה מההנקה.
6. לגוף שלך. כמעט ברור מאליו להגיד את זה, אבל אצל 99.9% מהנשים, הגוף משתנה אחרי הלידה. מה שלא תעשי, הגוף שלך פשוט לא ייראה אותו הדבר. אז נכון שהכל למטרה טובה, ושהשינויים הם חלק מתהליך ההתבגרות של הגוף – זה עדיין לא אומר שאסור לך להתגעגע קצת לחולצות ולשמלות שכבר לא תלבשי, להסתכל בערגה בתמונות מפעם ולזעוק: "איך חשבתי שאני שמנה שם, איך???".
שורה תחתונה: אולי אחרי הלידה השנייה תחשבי שאת רזה בתמונות מעכשיו.
7. לזמן נקי, נטו, בלי ארגונים והפסקות. פעם יכולת לתכנן את הזמן שלך: אם החלטת לצאת בשמונה היית יוצאת בשמונה, וזהו. כשיש תינוק, כל יציאה הופכת למשימה מורכבת: תזמונים, חישובים, אריזות, וזמן יקר של מה שכחתי. אחרי שתסיימו לארוז, מצפה לכם עוד סאגה שלמה של קיפול העגלה, קשירה בסלקל, חיבור הסלקל לאוטו ואז להיזכר ששכחתם משחת החתלה. אתם דופקים את מה שיכול היה לזכות בתואר "האיחור של החיים", הבעיה שגם מחר ייראה בדיוק אותו דבר.
שורה תחתונה: תינוק זה תירוץ קביל להכל.
8. לזמן זוגי. עם כל האירוניה שבדבר, דווקא התוספת המתוקה למשפחה, מאתגרת מאוד את תחזוקת התא המשפחתי. זמן האיכות הזוגי הופך להיות קצוב עד בלתי קיים, ומנוצל בעיקר לשינה ולתחלופת מידע הכרחית: "החלפת לו, מתי הוא אכל". לפחות בהתחלה, גם בני הזוג הכי מפרגנים ותקשורתיים בעולם יכולים למצוא את עצמם בריב מטופש על תור מי לשטוף בקבוקים, ולהפעיל את מחשבון השינה המפורסם – "אתה ישנת 5 ורבע שעות בלילה" ועוד. יש מיליון טיפים איך לשמור על הזוגיות כשהופכים להורים, חלקם אפילו טובים, אבל לא יקרה כלום אם תשאירו בלב פינה קטנה של געגוע גם לימים שלכם כ"זוג בלי".
שורה תחתונה: גם לישון יחד זו פעילות זוגית.