אמא שלך עזרה לך בשיעורי הבית כשהיית קטנה. אבא שלך עזר לך לסחוב את הספות שקנית באיקאה לדירה הראשונה ששכרת לבד. חמותך עזרה לך למצוא את הפדיקוריסטית הכי טובה בשכונה החדשה שעברתם אליה, והכל נראה לך מאוד טבעי. אז מתי "עזרה" נהייתה כזה דבר מורכב, שמעורר כאלו אמוציות ואשמות הדדיות? והתשובה: ברגע שנהיית אמא בעצמך.
אחרי הלידה, כולם מתעניינים לדעת אם יש לך "עזרה". מחקרים על הצלחה בהנקה, למשל, וגם על דיכאון אחרי לידה מציינים בפירוש שתמיכה מהסביבה עושה פלאים להחלמה של היולדת, אבל מה בדיוק צריך לבקש, וממי? ואיך לדאוג שהעזרה שאת מקבלת באמת תעזור, ולא תעיק עלייך? כמובן שאת מכירה את המשפחה והחברים שלך הכי טוב, אבל הנה כמה כללים שיכולים לעזור.
1. בעלך: לבקש שידאג לכל המנהלות
ממש כמו מפיקת חתונות או קבלן מנוסים, התפקיד הטבעי לבעלך הוא להיות "המארגן". לדאוג שאמא שלך ואמא שלו לא קונות את אותם דברים, לתאם הובלה של כל חבילת הלידה שלא העזתם להכניס הביתה לפני הלידה ולדאוג לכל המנהלות: מרישום במשרד הפנים ועד מכתבי השחרור מבית החולים. אין בעיה, הוא יכול לקחת קבלני משנה שיעזרו לו, העיקר שבשורה התחתונה המלאכה תיעשה מבלי שיטרידו אותך בפרטים לא מעניינים.
2. אמא שלך: לבקש ממנה הכל
עם קצת מזל, מדובר באמ-אמא של העזרה. אמא שלך, שבעצמה הפכה לסבתא, היא מעין כותל מערבי של עזרה. את יכולה לבקש ממנה פחות או יותר כל דבר שאת רוצה – ואיכשהו, זה יישמע לה הגיוני. לבשל לך אוכל שאת אוהבת, לסדר את הבית ואת החדר של התינוק כמו שהיא יודעת שתרצי, להישאר לישון בלילה, לשמור על התינוק ולהעיר אותך רק כדי לשלוף ציצי ולהניק - היא פשוט שם, ורק מחכה שתבקשי.
3. אבא שלך/אבא שלך בעלך: לבקש עזרה ממוקדת
רצוי בתחום הפרוייקטים המיוחדים. גברים מהדור הישן מתקשים קצת להתחבר לעצמת החוויה המוחלטת של ההריון, הלידה וההורות הראשונית, ולפעמים אפילו קצת נבוכים מעוצמות הרגש שאת (והבן שלהם) מגלים. לכן, אם את רוצה בכל זאת לשתף אותם בחגיגת העזרה הכללית, את צריכה להיות ממוקדת, ולהציג בקשות מפורטות: לבדוק בכמה חנויות איפה העגלה שאת רוצה עולה הכי פחות, להרכיב את התושבת של הסלקל באוטו, ללכת לסופר עם רשימת קניות מסודרת – הם ישמחו לעשות בשבילך הכל, אם רק תסבירי מה את רוצה.
4. חמותך: לבקש רק מה שאת באמת רוצה וצריכה
הימים הראשונים של האמהות יקבעו את המשך החיים המשותפים שלכן. נכון, נשמע קצת דרמטי, אבל אופי ה"חוזה" שתגבשו עכשיו ידרוש מאמץ עצום כדי לשנותו. לכן, בקשי עזרה רק בדברים שהם לא קריטיים מבחינתך. לדוגמה, אם את יודעת שתתחרפני מהסדר ההפוך שהיא תעשה בשידה של התינוק, פשוט עשי זאת בעצמך. כדי לשמור על יחסים תקינים במצב הנפיץ הזה, בקשי דברים שאי אפשר לפתוח לפרשנות: כמו, למשל, לקחת אליה את הכביסה הראשונית ולהחזיר מקופלת או לקחת את התינוק לסיבוב בעגלה כשאת מרביצה מקלחת מהירה פלוס קפה זריז.
5. החברה הכי טובה שלך: לבקש שפשוט תהיה שם
מעבר לקשיים הפיזיים בימים הראשונים אחרי הלידה, יש רגע מפחיד לא פחות מיציאת הראש – הרגע שבו את נשארת לבד בבית, ומתחילה את "חופשת" הלידה. התפקיד של החברה הכי טובה שלך הוא לא לתת לך להיות לבד אם את לא רוצה עדיין להיות לבד (גם אם זה אומר לשמוע שעתיים רצופות של צרחות-גזים או לשחזר איתך בפעם האלף את מהלך הלידה מרגע שהרגשת את הציר הראשון ועד התפר האחרון). אם היא חלילה עובדת – שתהיה זמינה בטלפון ובמייל. לפעמים איתות מרגיע מהחיים שמחוץ לאמהות האינטנסיבית לתינוק בן יומו, אפילו בדמות אנקדוטה מהמשרד שלה, יכולה להחזיר אותך לאזימוט.
6. משפחה וחברים שגרים בחו"ל: לבקש כל מה שהם יכולים להציע
נכון, הם יכולים לארגן לך משלוחים שווים גם מאתרים שלא שולחים לישראל. וכן, כשהם יגיעו לביקור את יכולה להעמיס עליהם ציוד שיחסוך לך המון. אבל כל עוד הם רחוקים, את צריכה לגלות אחריות ולקרב אותם כמה שיותר לתינוק החדש. שיחות בסקייפ, תמונות במייל וסרטונים בערוץ שלך ביו-טיוב – כל מה שיגרום להם להרגיש שהם חלק מהחוויה.