אימהות היא עניין של תקופות. אחד הטיפים השגורים ביותר שנוטים אנשים מנוסים יותר לזרוק לעבר אמהות טריות הוא: הכל זמני. עד החתונה זה יעבור. התקופה הראשונה לאחר לידתו של ילד ראשון היא מן הסתם האינטנסיבית מכולן, ולנצח תיזכר אצל רוב הנשים כמין ענן ערפל של חוסר שינה, חרדה וחידושים עם תוספת נדיבה של הורמונים משתוללים.
בלוגרית ההורות שירלי טמיר נזכרה בתקופה הראשונה לאחר הולדת בנה כשהלכה עם אמא שלה לשתות קפה בשכונה בה גרה אז. התחושה שמילאה את גופה היתה קשה ולא נוחה, והיא החליטה לשאול את עצמה למה זה, בעצם, שדבר כל כך חיובי וממלא יצר בה זכרון תחושתי מאיים. התחושה הזו גרמה לה גם להבין כמה השתנתה בשלוש השנים האלה, והובילה אותה לכתוב לשירלי של אז מסר מחזק, כי אף פעם לא מאוחר לתקן.
״אתמול ביקרתי בשכונה שגרנו בה עד לפני שנה. התגוררנו בה שנה וחצי בלבד,״ מספרת שירלי בפוסט שהעלתה לפייסבוק. ״היא הייתה מעין תחנת מעבר, עד שיצאנו לחלוטין מהעיר אל הכפר. לפני תקופת המעבר הזו גרנו בדירת דופלקס מושלמת מעל דיזינגוף סנטר. כשהייתי בחודש שביעי והתחלתי לחשוב כבר על סיורים בבתי חולים ועל ההתלבטות של איפה ללדת, התייעצתי עם חברה, אמא לשניים, תל אביבית לשעבר, שהתברגנה. גוללתי בפניה בפירוט ובהרחבה את כל האפשרויות: החסרונות, היתרונות, הגישות, ההמלצות. הייתי כל כולי עסוקה בהחלטה הדרמטית הזו. החשובה. אבל היא, דווקא, בשאלה אחרת התעניינה. "מה יהיה אחרי הלידה?" עניתי: "יהיה בסדר, מה הכוונה?" היא הסבירה שעניין הלידה הוא הרי כמה ימים, ורצתה להבין איך אח"כ יראו החיים החדשים? מה אנחנו מתכננים? העובדה שלא הבנתי בכלל את השאלה... מספרת את כל הסיפור.״
באותו רגע הבינה שירלי שהיא חייבת לחפש דירה שמתאימה למשפחה. ״החל המרדף כנגד השעון,״ היא נזכרת. ״ואם יש משהו שאישה בהריון לא רוצה להתעסק בו זה שוק הנדל"ן המשוגע של תל אביב! בטח כשהייתה לנו רשימת דרישות להכתיב - דירה מרווחת, עם חניה, מעלית כמובן, מרפסת שמש או גן. שקטה, נעימה, לא מידי יקרה. בקיצור, יצאה אישה עם טפשת וללא סבלנות לאתר דירה דמיונית - לכניסה מיידית. לבסוף נמצאה הדירה שנראתה מבטיחה. זה היה השינוי האדיר הראשון – בחיים החדשים.״
היום, כמעט שלוש שנים אחרי, אנחנו במקום אחר, פיזית ונפשית,״ שמחה שירלי לדווח. ״כשביקרתי שם אתמול, בבית הקפה השכונתי, אמא שלי שאלה אותי: איך התחושה? והיא הייתה קשה. כי התקופה שם, השנה של אחרי הלידה, הייתה מאד לא פשוטה, בלשון המעטה. יכולתי להרגיש את עצמי שם. לנשום את הנשימה הכבדה. בין רגע, נזכרתי בבדידות, ברגשי הנחיתות, בפיזור הנפש, בכאב מהגוף ומהלב, ברגשות האשמה, בבלבול, במצוקה, בעצב הרב, בשמחה הכבירה, בהתרגשות, בחרדה. ועכשיו אני רוצה לכתוב כמה מילים למי שהיית אז. כמה דברים שהייתי רוצה שהיא תדע:
1. את תהי בסדר. את תחלימי. תבריאי. תתחסני. לא תהי חולה מכל וירוס. לא תהי חלשה. מסכנה או שברירית. את תמצאי את עצמך. את עצמך החדשה. שהיא גם שירלי וגם אמא של גילי.
2. הבלבול יתבהר. הדברים יירגעו. ויסתדרו. הפיצי הזה יגדל. וגם אתם.
3. הוא באמת יהיה חבר שלך. בדיוק כמו שאמא שלך כל הזמן אומרת ואפילו שכרגע את לא ממש מצליחה לדמיין מה זה אומר כשכל מה שהוא יודע לעשות זה לבהות. זה יקרה והוא יהיה החבר הכי טוב שלך. כזה שתוכלי לדבר איתו ולומר: אתה יודע, היה לי היום יום מבאס. והוא יגיד לך: אמא, אל תהי עצובה. ויהיו לכם יחד בדיחות פרטיות וריקודים מומצאים.
4. לעשות לו אמבטיה כבר לא יהיה כל כך קשה. אבל טקס השינה עדיין מאתגר. אני לא אשקר.
5. יהיה לך שוב זמן לעצמך. לפתח את הקריירה שלך, החדשה. לעשות דברים שא-ת רוצה.
6. את תכירי חברות - אמהות. כאלה שתמיד חלמת שיהיו לך. להיות בחברתן. לצחוק. לקטר. להתייעץ. להעביר את הזמן אחה"צ בכיף. להכין ארוחות ערב בתורנויות. ולטוס ביחד ללונדון בלי הילדים. ובלי הבעלים. ולקנות לעצמך מלא בגדים חדשים.
7. לא, הבגדים הישנים עדיין לא עולים. אבל אל תדאגי, ה20 קילו העודפים לאט לאט יורדים. וה5 שנותרו – לא כל כך מעיקים.
8. את אמא טובה. מדהימה. ובקרוב את גם תדעי את זה בליבך, בדעתך אך בעיקר בשלוותך. וזה ייתן לך כוח אינסופי. גאווה ואהבה עצמית.
9. קחי את הזמן. הוא שם בכל מקרה. תאפשרי לעצמך אותו. כלום לא קורה מהר. בו בזמן שהתקופות חולפות. הייאוש הוא רגעי, הוא לא תמידי.
10. הכל יתאחה – הקרעים, התפרים, הזוגיות.
11. יהיה לך שוב כוח.
12. תמיד תזכרי את הכאב של ההתחלה. אבל זה רק יראה לך את הדרך הארוכה ויפה שאתם עושים.
13. התברכת. אני יודעת שאת יודעת את זה. רק רציתי שתדעי שאת עדיין חושבת ככה. ומודה.