חיי הסקס של הורים הוא נושא מוכר לבדיחות. ומי שלא היו מודעים לזה שחיי המין שלהם עומדים לעבור מהפכה, מגלים את זה די מהר אחרי שמתווסף צאצא למשפחה. ככה זה עם קלישאות. היעדר שעות השינה, הדאגה ותשומת הלב התמידית לעולל, הגוף שלוקח לו זמן להתאושש, וזה שפשוט לא נשאר זמן לכלום – כל אלה גובים מחיר מהדבר הראשון שיורד מסדר העדיפויות.
ואם לא דיברנו על זה מספיק, מגיעה העיתונאית והבלוגרית גבריאלה גרסיה, ובטור יוצא דופן משתפת את התקופה המאתגרת שעברה בשנה הראשונה אחרי הלידה, את העובדה שגילתה שהפוסט פרטום שלה שינה לחלוטין את הדינמיקה עם בן הזוג שלה. גרסיה כתבה מאמר מיוחד באתר everymom, ובו שיתפה את כל העולם בזה שהיא ובעלה לא עשו סקס במשך שנה שלמה אחרי שהתינוק שלהם נולד.
גרסיה הסבירה שחוויית הפוסט פארטום הקשה שלה התחילה כשהיא עברה ניתוח קיסרי חירום אחרי שהיא הייתה 20 שעות בלידה והתינוק לא הצליח לצאת. "זה היה מאוד טראומתי כי לא הייתי מוכנה לניתוח, וזה היה ניתוח רציני", מספרת גרסיה למגזין Health. "הייתי תחת הרדמה עמוקה, והייתה כל כך מטושטשת שאני לא ממש מצליחה לזכור שפגשתי את התינוק שלי, וכמובן שלא היה לנו בונדינג של עור לעור מיד".
כשהתינוק נולד, גרסיה ובעלה התקשו, בדומה לרוב ההורים הטריים, למצוא זמן אחד לשני בעודם מסתגלים לחיים החדשים שלהם. היא מספרת שהם ישנו לעיתים בחדרים נפרדים בדירה שלהם – היא בחדר השינה עם התינוק ובעלה על הספה, אחרי שהוא נשאר ער עד מאוחר כדי לעבוד. בתקופה הזו הם בקושי היו בתקשורת מבחינה רגשית, אז בטח ובטח שלא מבחינה פיזית.
גרסיה משתפת שהיא סבלה מדיכאון וחרדות בשנות ה-20 שלה, והיא מתארת את המאבק להיות האמא המושלמת, בזמן שהיא פשוט לא מצליחה לטפל בעצמה. "פשוט הרגשתי מנותקת לחלוטין", היא מספרת, "התהליך של האמהות לא הרגיש לי נכון מהרגע הראשון".
התחושות האלה של העצב ותחושת הדחייה מהאמהות היו סימפטום למשהו יותר רציני: דיכאון אחרי לידה. הדיכאון הזה משפיע על 10-15 אחוז מהנשים עם סימפטומים כמו מצבי רוח קיצוניים ובכי בלתי נשלט, קשיי התקשרות עם התינוק תחושות של חוסר ערך ושינויים בשינה ובתיאבון. במקרים קיצוניים יש אמהות שיש להן מחשבות על פגיעה עצמית או על פגיעה בתינוק.
"בגלל שהתמודדתי עם דיכאון וחרדה רוב חיי הבוגרים, חשבתי שאני מוכנה להתמודד עם דיכאון אחרי לידה", מספרת גרסיה, "אבל זה ממש תפס אותי לא מוכנה והשפיע עליי בדרכים שלא הכרתי. היו לי תחושות עצומות וקשות של יום הדין, של סוף, כאילו עשיתי טעות עצומה".
די מהר היא הבינה שהיא צריכה ליצור קשר עם הרופא שלה. "התקשרתי לגניקולוג כדי לקבוע תור לאחרי לידה והמזכירה שאלה אותי שאלות סטנדרטיות, והתחלתי לבכות בטלפון", נזכרת גרסיה, "אמרתי לה שאני לא חושבת שמצבי כל כך טוב". היא קיבלה תור מיידי. "הם לקחו את זה מאוד ברצינות, והייתי אסירת תודה על זה", היא אומרת. אחרי שהיא שוחחה עם הרופא על פתרונות אפשריים, היא החליטה לבחור בכדורים נגד דיכאון, מאחר שהם יעילים יותר בפתרון מהיר מאשר טיפול פסיכולוגי.
התרופה עזרה לבריאות הנפשית של גרסיה, ולרמת האושר שלה, אבל לנוגדי דיכאון יש גם מחיר פחות נעים – ירידה בליבידו. וזה כבר ממש היה הרסני לחיי המין של גרסיה ובעלה. "אמנם הצלחנו להתחבר יותר ברמה האמוציונלית, אבל החלק הפיזי לא היה שם לחלוטין. שום דבר לא גרם לי לרצות לעשות סקס. גרנו בדירת שני חדרים, והתינוק ישן איתנו, וזה בטח לא עזר".
כשהיא מנסה להבין מה בדיוק קרה שם, היא חושבת שזה קשור לפחד מהדיכאון, ולצורך שלה להמשיך להישאר עם אותה תרופה מרוקנת חשק מיני. "אני חושבת שגם אני וגם בעלי הרגשנו שאנחנו טובעים. והאמת היא שאפילו לא העלינו את העובדה שאנחנו לא עושים סקס אחד בפני השני. פשוט ניסינו לצלוח את היום, וככה פשוט עברו חודשים".
אחרי שהתינוק שלה חגג שנה, הדיכאון שלה התחיל להתפוגג, והמשפחה עברה לבית יותר גדול. בני הזוג גם הרגישו הרבה יותר בנוח עם ההורות שלהם, וזה סייע להם להשתלט מחדש על האינטימיות שלהם, גם בהיבט הפיזי. אחרי שנה נוספת גרסיה נכנסה שוב להריון, והנישואים שלהם היום יציבים מאי פעם. "אני מאוד אסירת תודה לו על זה שהוא לא דחק בי או לחץ אותי או ביקש ממני דברים שלא יכולתי לתת", אומרת היום גרסיה, "הוא פשוט נתן לי למצוא את הדרך אליו כשהייתי מוכנה".