כשתינוק נולד, נולד איתו גם הורה, ובדיוק כמו שתינוק לא נולד עם הוראות הפעלה - כך גם ההורה. זו הסיבה שכולנו טועים בדרך אל הנחלה. קצת לפני יום כיפור, מצאנו זמן ראוי להתייחס לטעויות שנעשו בתום לב מתוך רצון אמיתי לעשות טוב, ובכל זאת עדיין צובטות לנו בלב. הנחמה היא שתינוק שלנו שבדיוק אתמול עלה לכיתה א' בטוח לא זוכר לנו אותן. אז שחררו.
1.לשכוח להחליף חיתול. או למשוך את ההחלפה הבאה, במיוחד בלילה, כשאתם כל כך עייפים וחוזרים על המנטרה "זה רק פיפי", כאילו שהיא יכולה באמת לשנות את המציאות. השאלה הזאת, "מתי החלפתם לו בפעם האחרונה", עדיין גורמת לכם להזיע, ולהיזכר שהקטן הזה מסתובב כבר כמה שעות עם חיתול ששוקל יותר ממנו. באמת מפתיע, כמה חיתול אחד קטן יכול לספוג.
2. לאכול מעליו תוך כדי הנקה. ולראות את פירורי הקוסקוס נכנסים לתוך האוזן שלו. אין מה לעשות, הנקה זה אקט שמעורר רעב גם אצל האם, באופן אוטומטי. לכן סביר להניח שהתינוק שלך ייהנה גם ממסיכה לפנים הכוללת שפריצים של עגבנייה ומרוטבי סלט למיניהם על הפיג'מה הנקייה שבדיוק החלפת לו. ורק את הקפוצ'ינו שלך אל תשאבי בזמן ההנקה, כן? יש גבול.
3. להתיז מים לעיניים באמבטיה. בדרך כלל, גם עם סבון. הבייבי כבר הופשט ומובל אחר כבוד לאמבטיה הפושרת-חמימה שהכנתם, אתם כל כך נזהרים אבל איכשהו כבר בוויש המים הראשון אתם ממלאים את הפרצופון ההמום שלו במים. הוא צורח, אתם נבהלים וחווית האמבטיה הופכת מזמן איכות מרגיע וקסום, למופע אימים.
4. להרדים על הידיים. בשלב הזה, אחרי שניסיתם את כל הדרכים והשיטות להרדים את התינוק, אתם כבר כל כך עייפים, שתעשו הכל בשביל שיירדם, גם אם זה אומר לעבור על חוק העל: להרדים על הידיים. בגיל שבוע זה נחמד, בגיל חודש זה כבד, ובגיל שנה הגב שלכם צועק. אבל הכי נורא, זה ההערות מסביב, שכוללות גם את המשפט הכי מפחיד ששמעתם: "אתם עוד תשלמו על זה".
5. לקנות חצי חנות. כי ברור שלחברה שהבאתם איתכם, זו שיש לה קילומטראז' של שלושה ילדים במרווחים של שנה גג, אין מושג. ברור שצריך שלוש חבילות סדיניות, היה כתוב באינטרנט. ולמה לא לקנות שני ריפודים לכיסא האמבטיה, אם אחד בדיוק יהיה בכביסה? מכיוון שאף אחד טרם ייסד שירות הדרכה לקונים ההריוניים, רובנו היינו בדיוק באותו מצב. קנינו חצי חנות, ילדנו, גילינו שחצי ממה שקנינו בכלל לא שימושי – וחזרנו לקנות את החצי השני.
6. לדפוק את הראש שלו במשקוף של האוטו. עוד בהריון, שמעתם את המשפט הנצחי: "תחזיקו לו את הראש". אחרי הלידה, אתם הכי נזהרים להחזיק לו את הראש. כשאתם מרימים אותו, קודם כל שומרים על הראש. ואז כמכניסים אותו לאוטו אתם מצליחים להפגיש את הראש הזה עם במשקוף של הדלת. הבכי הנעלב מתחבר מיד לרגשות האשמה: מה אם עשיתם לו נזק מוחי? איך עשיתם דבר כזה? ואפילו מחשבות שאתם פשוט לא ראויים להיות הורים.
7. לסגור את החגורה באוטו על העור. כן, אנחנו עדיין באוטו. למרות שזה קורה לעתים גם עם החגורה של העגלה, תודה.
9. לא להבין מה הוא רוצה. לתת מוצץ כשהוא רעב יגרום לכם להרגיש כמו האמא המרעיבה. להאכיל במקום להרדים כשהוא עייף סתם יגרום לפקפק במסוגלות ההורית שלכם, במיוחד אם איזו נשמה טובה תטרח לצקצק ולספר לכם ש"אמא תמיד יודעת להרגיע את הילד שלה" או ש"ההורים יודעים הכי טוב". אז באווירת המחילה והשיתוף, הנה סוד קטן: הורים לא יודעים הכל מיד, אלא לומדים מטעויות. אלימינציה. מה שעבד בפסיכומטרי עובד גם כאן: לאט לאט תלמדו, ובדרך תטעו לא מעט.
10. לא לשמוע אותו בוכה בלילה. פתאום, בבת אחת, אתם מקיצים למשמע יבבות קורעות לב. ואז כשאתם נכנסים לחדר של הקטנצ'יק, שפרצופו כבר אדום וקולו צרוד מצרחות, אתם מבינים שכנראה הייתם עייפים מאוד. נו, קורה.
11. להתעלם מהערות של הורים ותיקים. לכולם יש עצות בשבילכם, והכי קל לבטל את כולם בהינף יד מזלזל. הרי קראתם לפחות שלושה ספרים בנושא, מי יכול עליכם? אז אולי כדאי שכולנו נתרגל קצת ענווה, ונודה שגם מה שנשמע לנו כמו שטויות מיושנות או קשקושי ניו אייג' יכול להתברר כנכון, או לפחות לא מופרך לחלוטין.
12. להתאכזב שזאת לא בת. או בן. זוכרים את הרגעים ההם? שהתבשרתם מה מינו של העובר, ובמקום שמחה גדולה התגנבה לה מועקה? אין מה לעשות, אנחנו אנשים עם ציפיות. רק עד לא מזמן התפללנו להריון, אבל ברגע שזה קרה - מיד כבר גיבשנו העדפה ברורה למין העובר. בעיקר אם כבר יש לו אח או שניים בבית. אז סליחה, בונבון שכמוך. סליחה נורא שרצינו שתהיה בונבונית.
בלדה לנאיבית: 10 הבטחות של הריוניות