ברגע כלשהו אחרי הלידה, נדלקת אצלך הנורה. את נזכרת שאת יכולה לזרוק לעזאזל את ספר האיסורים שקיבלת בתחילת ההיריון, על כל סעיפיו ותת סעיפיו המדכדכים. נכון שזה לא בדיוק הזמן האידיאלי לפרוק כל עול, בואי לא נשכח שעדיין יש לך גוזל קטן ונחוש לטפל בו. אבל לאחר תקופה כל כך ארוכה של התחשבות בכולם את יכולה להגניב כמה רגעי קונטרה לסגפנות ההריונית. זה אולי מוזר, אבל לא תמיד היית בהריון, זוכרת?
לישון על הבטן
בואי נסכים שלישון על הגב זו לא ממש אופציה רלוונטית ובשום אופן אי אפשר להירדם ככה, בעיקר עם הבטן הענקית מקדימה. גם שינה על הצד בהריון זה עסק לא פשוט, שדורש אביזרי עזר ומצריך יותר מדי כריות מתחת ליותר מדי אזורים. עכשיו את יכולה סוף סוף להתרסק אל תוך המיטה, ישירות על הבטן, בלי לפחד למעוך את העובר.
ואם כבר בענייני תנוחות: ברכי על שובה של התנוחה המיסיונרית. עכשיו את יכולה לשכב על הגב וגם בן זוגך לא יפחד למעוך את העובר.
לאכול סושי
אז מה אם בימים כתיקונם את בכלל לא מעריצה של המטבח היפני, אבל בדיוק בזמן ההריון היה לך קרייב מטורף לסושי. עכשיו את יכולה להזמין בסושיה העלובה ביותר את המנה הכי אקזוטית, עם התוספות החיות ביותר, ועוד לצאת מזה בחיים.
ואם כבר בענייני אוכל: לאסוף בדרך כמה גבינות מסריחות, קבנוס שמנוני ומיונז שעמד בשמש, ולנשק לשלום לליסטריה.
להיות בלתי נראית
נחמד להיות באור הזרקורים כשאת בהריון, אבל בחודש התשיעי את כבר לא יכולה לנשום מעודף תשומת הלב. עכשיו זה בסדר, כולם שבו לעיסוקיהם, את יכולה לצאת מהמחבוא. אף אחד לא יסתכל יותר על מה את אוכלת או שותה, אף אחד לא ישאל אותך באיזה חודש, אם עוד לא ילדת (לא רואים?) ולא יציע לך לסחוב את השקיות מהסופר (חבל).
ואם כבר: את יכולה לקום בעצמך להריונית עייפה באוטובוס כדי לסגור מעגל.
לשתות כוס יין בלי רגשות אשם
אז נכון שהרופא אישר לך גם כמה לגימות תועות במהלך ההריון, אבל מרוב נקיפות מצפון, גם היין הנחשב ביותר השאיר לך טעם חמוץ בפה. עכשיו את כבר לא צריכה לפחד שמישהו שאסור לו ייקח ממך כמה שלוקים. אם את מניקה, ייתכן שתצטרכי לחיות עוד קצת עם רגשות האשם, או לקוות שהיין יעבור בהנקה וישמח גם את התינוק העירני וסרבן השינה שלך.
ואם כבר לשתות: לזרוק לפח את הנטול קפאין חסר הטעם.
למלא אמבטיה חמה
טוב, נו, וגם רותחת, בהנחה שתמצאי זמן להתקלח. במשך תשעה חודשים התקלחת במים קפואים בגלל שמועה לא מבוססת על נזק פוטנציאלי, אז עכשיו את יכולה לחזור ולצייר לבבות על המראה מכוסת האדים באמבטיה. וגם - לפזר באמבטיה שמנים שאין לך מושג איך קוראים להם ומה יש בהם.
ואם כבר: לחפש מקום עם ג'קוזי.
להיות מדוכדכת, להתרגש, להתעצבן, להיכנס ללחץ
מזל טוב, כל קשת הרגשות עומדת עכשיו שוב לרשותך, בלי שיגידו לך שהעובר שלך שומע הכול, ושייוולד לך תינוק חרדתי, ובלי שתצטרכי לשמור על רוגע ומתינות עבורו. כמובן שיגידו לך שוב שזה ההורמונים, אבל את זה כבר שמעת 9 חודשים, את כבר מחושלת.
ואם כבר: אחרי תשעה חודשים של טלטלה רגשית, את יכולה להתחיל להפסיק להיות כה אמוציונאלית ולבכות בלי סיבה.
לנעול נעלי עקב
אם ניסית פעם אחת במהלך ההיריון להתחבר לחברות היקרות מהעבר, סביר להניח שלא חזרת שוב על אותה הטעות. וחוץ מזה, אמרו לך שזה מפעיל לחץ על הגב התחתון ולא טוב לנפיחות ברגליים. אז עכשיו את יכולה לחזור לדדות ולהרעיש, גם אם ייקח קצת זמן לחפש את הנעליים במגירה הנעליים, בין כל כפכפי האצבע וסנדלי הבירנשטוק.
ואם כבר בארון: להחזיר את הג'ינסים הצמודים ממדף הדחויים.
לרוץ, לקפוץ
שתי פעולות מוטוריות בסיסיות ששכחת שאת מסוגלת לבצע. עכשיו את יכולה לרוץ אחרי בעלך עם הבגדים לתינוק, או לקפוץ לסופר לקנות חיתולים.
ואם כבר: לרוץ ולקפוץ בחברת אנשים, כלומר לחזור לפעילות הגופנית שאת רגילה אליה, בלי ללכת לשיעורים מיוחדים להריוניות מאותגרות
להוריד שערות בלי להסתבך
אחרי שכבר לא היה לך מושג מה היקף הנזק שם למטה כי חסמו לך את הנוף, עכשיו, אחרי שהתפלצת מאימה, את יכולה להתכופף גם בזוויות אחרות, ולהגיע עם התחמושת לפינות הנידחות והשעירות ביותר.
ואם כבר להתכופף: את יכולה לחזור לקשור לבד את השרוכים בסניקרס.
לעשות דיאטה
אחרי שאסרו עלייך בתכלית האיסור להתעסק במשקל בזמן ההיריון, ותפסת על זה טרמפ ברצון, מותר לך לחזור לאחת הפעילויות האהובות עלייך, ולשוב לספור קלוריות. כי את אוכלת עכשיו, למרבה הצער, רק בשביל עצמך.
ואם כבר לספור: את יכולה להפסיק לספור באובססיביות כמה תנועות העובר שלך מבצע בשעה. אם נשאר לך זמן פנוי את יכולה לספור כמה זמן עבר מההנקה האחרונה או לחשב לאחור את מספר שעות השינה שמתקצרות לך לקראת ההנקה הבאה.