קשה לכתוב אחרי שהמשפחה, בן הזוג, הילדים (ולמעשה כולם חוץ מהחתולה) נחשפים בפריים טיים בערוץ 2. אפילו לא ידעתי ממה להתחיל, הרי ממילא אתן כבר יודעות עלי, על מיכל ועל נירית את הכל, לא?
אז זהו. שהיום יום של אישה עם משפחה וקריירה הוא כל כך עמוס בפרטים שאפילו העובדה שאתן כבר יודעות איזה טבלאות שליטה מודבקות אצלנו לארונות המטבח, מתארת רק במעט את המורכבות. כשהציעו לי (מיכל יון המקסימה ויפעת קדר הבימאית) להכניס אלינו הביתה את גלית גוטמן כדי לדבר על המורכבות שבשילוב בין אמהות לקריירה, לא ידענו למה לצפות.
מצד אחד לחשוף את הילדים ואת עצמנו למחירים הכבדים של בחירה בקריירה עמוסה, מצד שני קצת תרפיה. אולי. לפי התגובה של הילדים, החוויה האישית היא לא רק מהעובדה שהופיעו בטלוויזיה אלא מכך שיצאה משם משפחה. ואני הייתי גאה במשפחה שלי מאוד.
גם בביקורת ובקושי של עברי ושל יונה בכורי, כפי שצפו בבירור, הייתי גאה. אני מלמדת את הילדים לומר לי הכול - ונתמודד. כי זו כוחה של משפחה. ויכוחים ומריבות אינם מוסתרים אצלנו, ואנחנו לא תמיד שומרים על הכלל הידוע של ״לא רבים ליד הילדים״, אבל הם רואים אהבה, תמיכה, פרגון וכבוד הדדי.
אני לא חושבת שבתחילת שנות ה 20 כשחלמתי להקים משפחה (וכן היה לי חלום ״רגיל״ כזה, פחות אופנתי, אבל שלי), דמיינתי שכך היא תיראה. אבל את יונה שלי ואת אספי ואלמה שבאו אחרי הרבה קשיים, ממש דמיינתי עד שבאו אלי. חלמתי אותם, ואז - כאילו - הייתי צריכה להתפנות לחלום הבא. וגם לפני הכנסת עשיתי דברים לא ממש שגרתיים, הייתי דירקטורית יחידה בין גברים שנים ארוכות, לימדתי נשים שהן יכולות לשבת בכל שולחנות קבלת ההחלטות, ובכל זאת - הרצון להיבחר לכנסת ולהשפיע מבפנים היה החלום התובעני מכולם.
ביום בהיר אחד יצאתי מהבית וחזרתי אחרי חודש
גלית גוטמן ויפעת קידר הבימאית, הצליחו בלב פתוח ומזדהה, להיכנס אלינו הביתה - אבל בעיקר ללב. ללב של כולנו. בסוף היה ברור לכולנו שחלק מהתפקיד שלי בכנסת, כפי שאני תופסת אותו, הוא לתת דוגמה. אני יודעת, אגב, שאני יכולה יותר בגלל ובזכות התמיכה שמסביבי. אני עצובה הרבה, כי אני יודעת שיש הרבה נשים שקשה להן לבחור. בשבילן אני עובדת; אני וחברותיי.
אני מקווה שהפתיחות שלנו לא הבהילה אתכם, בסך הכול רצינו להראות משפחה רגילה, אולי רגילה קצת פחות, שמתמודדת עם העולם החדש של שני הורים עם קריירה תובענית ועם ילדים שלא קל להם. אני רק אף פעם לא יודעת לענות על השאלה, האם לדורות שבהם נשים לא עבדו, ודאי לא כדי לפתח קריירה, היה יותר קל אפילו אם היה להם יותר ״זמן אמא״ בבית.
תמיד מצפים מאיתנו לתת טיפים, ואנסה לתרום גם משלי:
* יש רגעים ברורים שהטלפון צריך לעבור למצב טיסה, אבל לא כל רגע הוא כזה. לימדו לזהות אותם.
* תמצאו את הדברים שאתן אוהבות לעשות עם הילדים. אני למשל מגדלת בשלנים אדירים.
* זוגיות זה דבר חשוב חשוב - גם בשביל שניכם וגם כדוגמה לילדים. תהיו פנויות לזה במודע. אותי עברי לוקח לים ואלה רגעים מופלאים.
* לקבל עצות מקצועיות זה מאוד חשוב ועוזר.
* להיות בקשר קרוב עם המורות והגננות (לא להציק!) - הן יודעות להדריך ולהרגיע
* אין תרופות למחלת השליטה, רק נשימות מדי פעם.