חיתוך חבל הטבור הוא הרגע האמיתי של סוף ההריון. הרגע המרגש בו ניתק התינוק מהאם אחרי עשרה חודשים של סימביוזה הוא בלתי נשכח. בשבוע אחרי הלידה עוד ילווה הגדם הקטן שנותר לאחר החיתוך צמוד אל התינוק כתזכורת תמידית, עד שינשור ויצא לו לדרכו. טרנד חדש, מיוחד לאמהות שקשה להן לשחרר, לוקח את החומר המיובש ומנציח אותו בשלל סוגי תכשיטים ומוצרים נוספים.
בעוד חלק מהאמהות ודאי מעוות פניהן בגועל אל מול המחשבה שחתיכת הריקמה המיובשת תמשיך להיות נוכחת בחייהן, יש כאלה שמחבקות את הטרנד בהתלהבות ושמחות שמצאו את הדרך המושלמת להשאיר את הדבר שאיפשר את הזנת ילדם האהוב ברחם קרוב ללב. התכשיטנית האמריקנית רות אברה היא אחת החלוצות בתחום, והדרישה לתכשיטי הטבור שלה מרקיעה שחקים. היא מכינה טבעות, שרשראות, צמידים, ובכולם משבצת את הרקמות החומות המיובשות.
העניין זוכה להמון התעניינות תקשורתית, ועוד ועוד עסקים דומים מציעים את השירותים הללו, כמו גם חרוזים העשויים מהחומר, ומשקולות נייר. העניין יוצר דיון גם מעבר ל׳בא לי להקיא׳ מול ׳מהמם, איפה עושים?׳. ״אמא שלי לימדה אותי שחייבים לשמור על החתיכה הזאת מחבל הטבור, למזל טוב,״ חושפת אם אחת. ״ ״אני שומרת על החתיכה שנשרה מהטבור של הבת שלי רק מסיבה אחת: כי אמא שלי שמרה על זאת שלי, וסבתא שלי שמרה על זאת של אמא שלה. קיבלנו את החיים שלנו דרך הדבר הזה!״ ״יש הרבה תרבויות שבהן נהוג לשמור על החתיכה הזאת,״ מספרת אם נוספת. ״זה לא שונה מחתיכת תלתל מתספורת ראשונה, או שיני חלב.״ יש בזה משהו. אם כן, האם שרשראות שיני חלב הן הדבר הגדול הבא? נעדכן.